רקע

לאחר שסיימנו לעסוק במהות קריאת שמע, נתחיל בלימוד המסכת כסדרה. המשנה הראשונה עוסקת בשאלה "מאימתי קורין את שמע בערבית", והגמרא מביאה בעניין זה דעות שונות. נעיין בייחודיות של זמן קריאת שמע – מדוע דווקא הוא שנוי במחלוקת רחבה בין התנאים.

הסבר הסוגיה

מאימתי קורין את שמע בערבין? משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן. [משנה ב.]

המשנה [ב.] קובעת שזמן קריאת שמע של ערבית הוא "משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן", ובברייתא [ב:] נאמר שזמן זה הוא צאת הכוכבים:

וחכמים אומרים: משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן, סימן לדבר: צאת הכוכבים. [ברכות ב:]

זמן זה הוא השעה בה מסתיים "בין השמשות" ובו מתחיל הלילה (הפותח את היממה החדשה), כדברי הגמרא במגילה:

קיימא לן דעד צאת הכוכבים לאו לילה הוא. [מגילה כ:]

ואם כן, לפי העולה ממשנתנו, זמן תחילת קריאת שמע של ערבית שווה לזמן תחילת כל המצוות הנוהגות בלילה – כדוגמת אכילת פסח, מצה ומצרור בליל ט"ו בניסן – שיש לקיימן משעת צאת הכוכבים[1].

עם זאת, הברייתא מביאה דעות נוספות בשאלת תחילת זמן קריאת שמע של ערבית:

מאימתי קורין את שמע בערבין? משהעני נכנס לאכול פתו במלח...

מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבית? משעה שבני אדם נכנסין לאכול פתן בערבי שבתות, דברי רבי מאיר...

מאימתי מתחילין לקרות שמע בערבין? משעה שקדש היום בערבי שבתות, דברי רבי אליעזר... רבי מאיר אומר: משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן... רבי חנינא אומר: משעה שעני נכנס לאכול פתו במלח. רבי אחאי, ואמרי לה רבי אחא, אומר: משעה שרוב בני אדם נכנסין להסב. [שם]

ריבוי הדעות בעניין זמן קריאת שמע מלמד על הייחודיות של זמן זה ביחס לזמנן של מצוות אחרות. רוב דיני התורה תלויים ביום ובלילה, וגדר יום ולילה קבוע ומוכר – היום מתחיל בעלות השחר ומסתיים בצאת הכוכבים[2]. לעומת זאת, מצוות קריאת שמע אינה תלויה ביום ובלילה אלא בשכיבה ובקימה. זמנים אלו ייחודיים ותלויים בהתנהגות האנושית, ואינם מוכרים מתחומים הלכתיים אחרים. לכן נחלקו התנאים בהגדרתם והציעו לכך שיעורים שונים.

הגדרה זו מפורשת בדברי התוספות במגילה:

והיה לנו הלילה למשמר – קשיא, דהא אמרינן בברכות גבי צאת הכוכבים לילה הוא, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, דכתיב 'והיה לנו הלילה למשמר', ואמאי לא הוי ראייה גמורה כדמפקינן הכא מקרא? ויש לומר דהתם בעי לאסוקי דזמן שכיבה דגבי קריאת שמע הוי צאת הכוכבים, ומשום הכי קאמרינן התם דאין זו ראייה גמורה, דנהי דהוי לילה באותה שעה, מכל מקום לא הוי זמן שכיבה לכל אדם. [תוס' מגילה כ: ד"ה והיה]

תוספות מבארים את הנאמר בברייתא שהפסוק המלמד שהלילה מתחיל בשעת צאת הכוכבים אינו מהווה ראיה גמורה לתחילת זמן קריאת שמע, אלא הוא בגדר "זכר לדבר" בלבד:

מאימתי מתחילין לקרות קריאת שמע בערבית... משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן, סימן לדבר צאת הכוכבים. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר: 'ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים', ואומר: 'והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה'. [ברכות ב:]

לדברי תוספות, הטעם לכך הוא שקריאת שמע של ערבית אינה תלויה בלילה אלא בזמן שכיבה, ולכן העובדה שהלילה מתחיל בצאת הכוכבים אינה מלמדת שמשעה זו אפשר לקרוא קריאת שמע.

שיטת רב האי גאון והרמב"ם

על פי העולה מדברי תוספות במגילה, לדעת כל התנאים זמן קריאת שמע אינו תלוי ביום ובלילה אלא בגדר הייחודי של זמן שכיבה וזמן קימה. אמנם מדברי הרשב"א עולה ששאלה זו, האם זמני קריאת שמע כפופים לגדרי יום ולילה של כל התורה או שזו מערכת שונה של 'זמן שכיבה' ו'זמן קימה', שנויה במחלוקת התנאים.

הרשב"א כותב בשם רב האי גאון:

דחלוקתן של הני רבנן דנחלקו בברייתא כל חדא וחדא תלויה בדבר, דרבי אליעזר דאמר משעה שקדש היום סבר 'ובא השמש' – ביאת שמשו, דהיינו תחילת השקיעה, ומאי 'וטהר' – טהר גברא, ור' יהושע סבר ביאת אורו הוא, ומאי 'וטהר' – טהר יומא, ואין ביניהם שעה שאפשר להיות שיעור אחר אלא רבי מאיר דיהיב שיעורא קודם שיעורא דרבי יהושע כשיעור טבילה. ורבי חנינא אמר דלא תלינן שיעורא בתחילת הלילה אלא שעת שכיבה, ואין דרכן של בני אדם לישכב בתחילת הלילה אלא משעה שהעני נכנס לאכול פתו לאחר שמספר עם שכניו, ורבי אחא משעה שבני אדם נכנסין להסב, שהוא מאוחר יותר, לפי שמספרין בתחילת הלילה ברחוב העיר על פתחיהן זה עם זה. [רשב"א ב: ד"ה רבי חנינא]

הרשב"א כותב בשם רב האי גאון שהתנאים נחלקו בגדר תחילת זמן קריאת שמע של ערבית: לפי רבי אליעזר ורבי יהושע זמן קריאת שמע מתחיל מתחילת הלילה (והם נחלקו אם הזמן הוא בשקיעה או בצאת הכוכבים), ואילו לפי רבי חנינא ורב אחא זמן קריאת שמע מתחיל בזמן שכיבה (והם נחלקו אם זמן זה הוא בשעה שהעני נכנס לאכול או בשעה שבני אדם נכנסים להסב). מדבריו עולה שהתנאים נחלקו אם זמן קריאת שמע תלוי ביום ולילה או בשכיבה וקימה. ואם כן, אנו, הפוסקים להלכה שהזמן הוא בצאת הכוכבים, סבורים שקריאת שמע תלויה ביום ולילה (כשאר דיני התורה)[3].

שיטה דומה עולה מדברי הרמב"ם:

פעמיים בכל יום קוראין קרית שמע, בערב ובבקר, שנאמר 'ובשכבך ובקומך' – בשעה שדרך בני אדם שוכבין, וזה הוא לילה, ובשעה שדרך בני אדם עומדין, וזה הוא יום. [הל' קריאת שמע א, א]

מדבריו עולה שיש זהות בין "זמן שכיבה" ו"זמן קימה" לבין זמני היום והלילה, ולכן אפשר לקרוא קריאת שמע כל הלילה – משעת צאת הכוכבים עד שיעלה עמוד השחר[4].

הקרן אורה מדייק תפיסה זו, שקריאת שמע תלויה ביום ולילה, מדברי הירושלמי:

ספק קרא ספק לא קרא, נישמעינה מן הדא: הקורא קודם לכן – לא יצא ידי חובתו. וקודם לכן לאו ספק הוא? ואת אמרת צריך לקרות! הדא אמרה ספק קרא ספק לא קרא צריך לקרות. [ירושלמי א, א]

הקרן אורה [ברכות ג. אות טו] מקשה כיצד הירושלמי פושט את דין המסופק אם קרא קריאת שמע מדינו של הקורא בין השמשות, שהרי ייתכן שבבין השמשות כלל אין ספק לגבי קריאת שמע: אפשר לומר שבין השמשות הוא ספק יום ספק לילה, אך בוודאות אינו זמן שכיבה, ולכן אין ספק שהקורא קריאת שמע בין השמשות לא יצא ידי חובתו. הקרן אורה כותב שמכך מוכח שלפי הירושלמי זמן קריאת שמע תלוי ביום ולילה, ולכן לעניין קריאת שמע מעמדו של בין השמשות מסופק כשאר דיני התורה.

ייתכן ששיטת הירושלמי, שקריאת שמע תלויה ביום ולילה, מתאימה לשיטתו העקרונית, שעסקנו בה בהרחבה בשיעור הקודם – שהמצווה ביסודה היא סניף של מצוות תלמוד תורה. על פי זה, קיימת הקבלה בין הכתוב "וְדִבַּרְתָּ בָּם... וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" לבין הכתוב בספר יהושע [א, ח]: "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה"[5]. עולה מכך כי "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" שווה ל"יוֹמָם וָלַיְלָה", ומכאן שמצוות קריאת שמע ביסודה היא על קריאת פרשייה זו בשני חלקי היממה – יום ולילה.

ייתכן שהקשר בין ההבנות השונות לכתוב "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" לבין ההבנות השונות במהות מצוות קריאת שמע, הדוק עוד יותר: לפי ההבנה שגדר המצווה הוא שינון דברי תורה – מסתבר שזמן המצווה תלוי ביום ובלילה (כנאמר בספר יהושע)[6], ואילו לפי ההבנה שגדר המצווה הוא קבלת עול מלכות שמיים – מסתבר שלמצווה יש זמן ייחודי, "בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים" [משנה י:], וכך האדם מקבל על עצמו עול מלכות שמיים בתחילת יומו, בשעה שהוא קם, ובסוף יומו, בשעה שהוא הולך לישון.

שיטת רבנו תם

שאלה זו, האם קריאת שמע תלויה ב"זמן שכיבה", עומדת ביסוד מחלוקת הראשונים בביאור המנהג שרווח בזמנם לקרוא קריאת שמע ולהתפלל ערבית מבעוד יום. לכאורה מנהג זה אינו מתאים לשורת ההלכה שאפשר לקרוא קריאת שמע רק משעת צאת הכוכבים.

בעקבות דברי המשנה, רש"י קובע שלא יוצאים ידי חובה בקריאת שמע בזמן זה, ולכן המצווה מתקיימת בקריאת שמע שעל המיטה:

ומקמי הכי נמי לאו זמן שכיבה, לפיכך הקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו. אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת? כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, והכי תניא בברייתא בברכות ירושלמי. ולפיכך חובה עלינו לקרותה משתחשך, ובקריאת פרשה ראשונה שאדם קורא על מיטתו יצא. [רש"י ב. ד"ה עד סוף]

תוספות מקשים על שיטתו קושיות שונות:

תימא לפירושו, והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה, ואם כן שלוש פרשיות היה לו לקרות. ועוד קשה, דצריך לברך בקריאת שמע שתיים לפניה ושתיים לאחריה בערבית. ועוד, דאותה קריאת שמע סמוך למיטה אינה אלא בשביל המזיקין... ועוד קשה, דאם כן פסקינן כרבי יהושע בן לוי דאמר תפילות באמצע תקנום... ואנן קיימא לן כרבי יוחנן דאמר לקמן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה. [תוס' שם, ד"ה מאימתי]

בהתאם לכך, תוספות מביאים בשם רבנו תם שיטה שונה:

לכן פירש רבנו תם, דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר, היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר, דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפילת השחר דזמן תפילת מנחה עד פלג המנחה... ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. [שם]

לפי שיטתו, אף שלפי המשנה אפשר לקרוא קריאת שמע רק מצאת הכוכבים, אנו פוסקים כרבי יהודה [במשנה כו.] שב"פלג המנחה" [=שעה זמנית ורבע לפני סוף היום] מסתיים זמן תפילת מנחה ומתחיל זמן תפילת ערבית, ומשעה זו מתחיל גם זמן קריאת שמע.

הרא"ש תמה על דברי רבנו תם:

ולא נהירא לי מה שהביא רבינו תם ז"ל ראיה מתפלת המנחה שהיא עד פלג המנחה, דתפילות כנגד תמידים תיקנום, ותמיד היה קרב והולך עד פלג המנחה, אבל לעניין קריאת שמע לאו זמן שכיבה הוא. [רא"ש ברכות פ"א סי' א]

לטענתו, אמנם ב"פלג המנחה" מתחיל זמן תפילת ערבית, אבל זמן קריאת שמע מתחיל רק לאחר מכן – בזמן צאת הכוכבים. דבריו מבוססים על הבחנה עקרונית בין זמן תפילה לזמן קריאת שמע: זמן תפילה תלוי בזמן הקרבת התמידים (שכן "תפילות כנגד תמידים תיקנום"), ואילו זמן קריאת שמע תלוי ב"זמן שכיבה".

מהו, אם כן, טעמו של רבנו תם? כיצד הוא לומד מדברי רבי יהודה שנאמרו לגבי תפילה על זמן קריאת שמע?

תשובה לכך עולה מדברי תוספות עצמם בביאור דברי רבי יהודה שבברייתא:

רבי מאיר אומר: משעה שהכהנים טובלין לאכול בתרומתן. אמר לו רבי יהודה: והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים. [ברכות ב:]

תוספות מקשים על דברי רבי יהודה ("והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים") מכוח שיטת רבנו תם שלפי רבי יהודה אפשר לקרוא קריאת שמע כבר מ"פלג המנחה":

אמר ליה רבי יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים – תימא תיקשי ליה לנפשיה, שהרי פלג המנחה מבעוד יום היא והוא אומר מיד כשיעבור פלג המנחה הוי זמן תפילת ערבית. [תוס' שם, ד"ה אמר]

תוספות מתרצים:

ויש לומר דלדידיה לא קשיא, דלא דריש 'בשכבך ובקומך', אבל לרבנן דדרשי קשיא דאינו זמן שכיבה. [שם]

לפי דבריהם, רק לפי רבנן (וההולכים בשיטתם) יש לקרוא קריאת שמע ב"זמן שכיבה", ולכן לשיטתם אין אפשרות לקרוא קריאת שמע מבעוד יום. אולם לפי רבי יהודה, זמן קריאת שמע אינו תלוי ב"זמן שכיבה" אלא בזמן תפילת ערבית, ולכן אפשר לקרוא קריאת שמע כבר משעת "פלג המנחה"[7].

עם זאת, שיטת רבנו תם עדיין צריכה תלמוד: אפשר להבין שקיימת זהות בין "וּבְשָׁכְבְּךָ" לבין הלילה (כשיטת רב האי גאון והרמב"ם שהובאה לעיל), אולם מדברי רבנו תם עולה שאפשר לקרוא קריאת שמע עוד לפני שהתחיל הלילה – משעת "פלג המנחה", אף שהלילה מתחיל רק מצאת הכוכבים!

מדברי תרומת הדשן עולה שטעמו של רבנו תם מבוסס על הבנה שלעניינים מסוימים הלילה מתחיל כבר ב"פלג המנחה":

שאלה: מי שהוא אנוס קצת שלא יכול לילך לבית הכנסת לקריאת מגילה וצריך להמתין עד לאחר שקראו הקהל, ואז ימצא לו אחד שיקרא לו, וזה קשה עליו לישב כל כך בתענית, שרי ליה לשמוע קריאתה מבעוד יום בי"ג בתענית אסתר או לאו?

תשובה: יראה דיכול לשמוע קריאתה ויוצא בה מבעוד יום לאחר תפלת ערבית מפלג המנחה ואילך, דהיינו שעה ורביע קודם הלילה. דפסק רבינו תם בריש ברכות דקיימא לן דמזמן ההוא ואילך חשיבא לילה לענין קריאת שמע. ואף על גב דהקפיד התם רחמנא להדיא אזמן שכיבה, ובההוא זימנא לאו זמן שכיבה הוא, מכל מקום נפיק מידי קריאת שמע משום דחשיב לילה. כל שכן לעניין קריאת מגילה. [תרומת הדשן סי' קט][8]

עם זאת, מדברי תוספות שהובאו לעיל נראה שהאפשרות להתפלל ערבית מ"פלג המנחה" אינה משום שאפשר להחשיב זמן זה כלילה, אלא משום שזמן ערבית מתחיל מ"בעוד יום":

אמר ליה רבי יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלים – תימא, תיקשי ליה לנפשיה, שהרי פלג המנחה מבעוד יום היא, והוא אומר מיד כשיעבור פלג המנחה הוי זמן תפלת ערבית. [שם, ד"ה אמר][9]

לכן נראה לבאר את דעת רבנו תם באופן אחר, על פי המובא בהסבר שיטתו בספר 'ערוגת הבושם'[10] בשם רבנו שמחה:

ואית לן למימר דקיימא לן כמאן דאמר קריאת שמע דרבנן... ואפילו למאן דאמר קריאת שמע דאורייתא – דילמא זמן קריאתה, זמן שכיבה וקימה, מדרבנן. [ערוגת הבושם ח"ב עמ' 5-6]

לדבריו, שיטת רבנו תם מבוססת על ההבנה שזמן קריאת שמע מדרבנן, וחכמים קבעו את זמן קריאת שמע על פי זמני התפילה. בהתאם לכך, מאחר שזמן תפילת הערב הוא מ"פלג המנחה" ואילך – משעה זו אפשר לקרוא גם קריאת שמע של ערבית.

נראה שלשיטתו חכמים קבעו ליום "מסגרת" של קבלת עול מלכות שמיים – בתחילת היום ובסיומו. קבלת עול מלכות שמיים נעשית על ידי שהאדם קורא קריאת שמע ומתפלל בשחר ובערב[11], וכך יומו "עטוף" משני צדדיו בקבלת עול מלכות שמיים[12].

שיטת ר"י

לסיום נציין שתוספות מביאים שר"י חולק על רבנו תם, ולדעתו מנהגנו לקרוא קריאת שמע מבעוד יום אינו מבוסס על שיטת רבי יהודה, אלא אנו סומכים על התנאים הסבורים שזמן קריאת שמע מתחיל "משעה שקדש היום" או "משעה שבני אדם נכנסים להסב":

על כן אומר ר"י, דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר, ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב, דהיינו סעודת ערב שבת, והיא היתה מבעוד יום, ומאותה שעה הוי זמן תפילה. [תוס' ב. ד"ה מאימתי]

בשיטה זו נוקט גם בעל המאור:

עדיין אין לנו ראיה להקדים קריאת שמע קודם זמנה, אלא נראה לי כיון דנפישין פלוגתא דתנאי בהאי מילתא ולא איפסיקא הלכתא בהדיא, משום דוחקא דצבורא אם עשאו כאחד מהם מה שעשה עשוי, וכדאי הוא אחד מן התנאים הנזכרים בעניין הזה לסמוך עליו בשעת הדחק. [המאור הקטן א:]

הרא"ש [סי' א] מביא שיטה זו, אולם לדעת הרי"ף [ברכות א:] והרמב"ם [ הל' קריאת שמע א, ט] הלכה כמשנתנו שזמן קריאת שמע מתחיל מצאת הכוכבים והקורא קודם לכן לא יצא ידי חובתו[13].

שיטת רבנו יונה

רבנו יונה מאמץ את שיטת רש"י, הרי"ף, הרמב"ם ורוב הראשונים, שזמן קריאת שמע הוא מצאת הכוכבים. מאידך, רבנו יונה מאמץ את טענותיהם של תוספות כנגד רש"י, שאי אפשר לצאת ידי חובה בקריאת שמע שעל המיטה. לכן, רבנו יונה פוסק שחובה לחזור ולקרוא קריאת שמע בזמנה:

וזמן התחלת קריאתה היא מיציאת הכוכבים ואילך... וכיון שקריאת שמע של בית הכנסת אינו לצאת ידי חובה, ואחר כך צריך לקרותה בבית לצאת ידי חיוב של תורה – צריך כל אדם להיות נזהר בקריאתה ושלא יסמוך על הקריאה שקורא על מיטתו. [רבנו יונה א. ד"ה ואיפסיקא]

עם זאת, רבנו יונה קובע שאין מניעה מלומר את ברכות קריאת שמע לפני צאת הכוכבים, בשעה בה האדם קורא קריאת שמע לפני תפילת ערבית:

אלא כך הוא העניין, שבבית הכנסת יקרא קריאת שמע עם ברכותיה ויתפלל, ולא יכוין לצאת ידי חובת קריאת שמע באותה הקריאה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, ויוצא ידי קריאת הברכות. ואחר כך כשיהיה בביתו קודם שיאכל אחר יציאת הכוכבים יקרא אותה ויתכוין לצאת בה ידי חובה, ויקרא אותה כולה במורא ובכוונת הלב. [שם, ד"ה אלא][14]

רבנו יונה מוסיף ומחדש, שבלילה אפשר להסתפק בקריאת שתי הפרשות הראשונות בלבד, שכן את מצוות זכירת יציאת מצרים שמתקיימת בפרשת "ויאמר" אפשר לקיים גם לפני צאת הכוכבים.

השאגת אריה [סי' ח] מאריך לחלוק על רבנו יונה, ולדעתו אפשר לקיים את מצוות זכירת יציאת מצרים רק משעת צאת הכוכבים (כשאר המצוות שזמנן בלילה).

סיכום

הציווי "וְדִבַּרְתָּ בָּם... וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" מלמד שיש לקרוא קריאת שמע "בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים".

הגמרא מביאה דעות שונות מהי שעת תחילת זמן קריאת שמע של ערבית, ומכאן שזמן קריאת שמע אינו תלוי ביום ולילה (כשאר דיני התורה) אלא ב"זמן שכיבה" ו"זמן קימה". לדעת רוב הראשונים הגדרה זו נכונה גם לפי משנתנו הסבורה שזמן קריאת שמע של ערבית מתחיל משעת צאת הכוכבים. אולם מדברי הירושלמי, רב האי גאון והרמב"ם עולה שלפי המשנה שתי ההגדרות זהות זו לזו: לילה הוא "זמן שכיבה", ולכן אפשר לקרוא קריאת שמע כל הלילה.

מדברי רבנו תם עולה שיטה שלישית, שעל פיה להלכה זמן קריאת שמע תלוי בזמן תפילת ערבית, ולכן אפשר לקרוא קריאת שמע מ"פלג המנחה". שיטתו מבוססת על ההבנה שהזמן הוא מדרבנן, וחכמים קבעו את קריאת שמע ותפילה כמערכת אחת שזמנה אחד של קבלת עול מלכות שמיים.

רבנו תם אומר את דבריו כהסבר למנהג לקרוא קריאת שמע מבעוד יום. ר"י מביא לכך הסבר שונה, שאנו פוסקים כדעת התנאים שזמן קריאת שמע מתחיל "משקדש היום" או "משעה שבני אדם נכנסין להסב בערבי שבתות". אולם רוב הראשונים פוסקים כדעת המשנה, שזמן קריאת שמע מתחיל בצאת הכוכבים.

הלכה

השולחן ערוך [סי' רלה סעי' א] פוסק כדעת רוב הראשונים, שזמן קריאת שמע הוא מצאת הכוכבים, והקורא קודם לכן צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע ללא ברכות. אם הציבור מקדים ומתפלל לפני צאת הכוכבים – יקרא קריאת שמע בברכותיה ויתפלל עמהם, ולאחר צאת הכוכבים יחזור ויקרא קריאת שמע. המשנה ברורה [ס"ק יא] פוסק שדי שיקרא שתי פרשיות ראשונות, אך הוא מביא את דברי השאגת אריה [סי' ג] שיש לירא שמיים להקפיד ולקרוא את שלוש הפרשיות לאחר צאת הכוכבים.