מקור המצווה

בפרשת נשא (במדבר ו, ה) נאמר:

כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ, עַד מְלֹאת הַיָּמִם אֲשֶׁר יַזִּיר לַה' קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע שְׂעַר רֹאשׁוֹ.

הספרי זוטא (שם) לומד מן הפסוק שמלבד הלאו – "תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל רֹאשׁוֹ" – יש גם מצוות עשה בגידול השיער:

'גדל פרע' – מצוות עשה.

הרמב"ם (עשה צב) מונה אותה במניין המצוות.

גדר המצווה

בספר המצוות (שם) כותב הרמב"ם שמדובר באיסור עשה בהסרת השיער:

שהנזיר כששם על ראשו רפואה להשיר השיער, לא יהיה אז עובר על מצוות לא תעשה... ואמנם עבר על מצוות עשה, והוא אומרו: 'גדל פרע', והוא לא יגדל. ולא הבא מכלל עשה – עשה.

מדבריו בהלכות נזירות משתמע שמדובר במצוות עשה חיובית בגידול השיער:

נדר בנזיר וקיים נדרו כמצוותו – הרי זה עושה שלוש מצות עשה: האחת – 'ככל היוצא מפיו יעשה'... והשנייה – 'גדל פרע שער ראשו', והרי גידל. (נזירות א, ג)

העביר על ראשו סם שמשיר את השיער והשיר את השיער – אינו לוקה, אלא ביטל מצוות עשה, שנאמר: 'גדל פרע שער ראשו'. (נזירות ה, יב)

ר' חיים מבריסק (יבמות ה.) מבאר שאלו שני דינים שקיימים במצווה כאחת:

ואשר נראה, דשני דינים שונים וחלויות נפרדות נאמרו בעשה של "קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו":

א) דין איסור עשה, דנזיר שגלח עובר על העשה של 'קדוש יהיה', והוא איסור עשה כשאר איסורי עשה בכל התורה...

ב)... קיום עשה, דבקיום הנזירות על ידי גידול שער ועל ידי ניהוג קדושת נזיר מקיים הנזיר מצוות עשה כשאר קיומי מצוות שבתורה.

לדבריו, איסור העשה קיים בכל נזיר, אך המצווה החיובית תלויה בקדושת הנזירות. לכן, נזיר שהצטרע – קדושתו פוקעת, ולכן בגילוח השיער אין ביטול עשה:

ולמה דוחה עשה של תגלחת הנגע לנזירות? מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת... והרי אינו קדוש בהן, ובטל העשה מאליו, ולא נשאר אלא לא תעשה.(נזירות ז, טו)

נקודה לעיון: מהות מצוות גידול השיער

המשנה (נזיר ו, ה) קובעת שהמגלח שערו במהלך הנזירות – סותר שלושים יום מימי הנזירות שכבר מנה.

הגמרא (נזיר מד.) מבארת את הטעם לכך:

בעינן גידול שער, והא ליכא.

הראשונים נחלקו בהבנת יסוד הדין וטעמו:

לפי תוספות (נזיר לט. ד"ה סתם) – על הנזיר למנות שלושים יום מחדש כדי שיהיה לו מספיק שיער לגלח ולשרוף במקדש בסוף נזירותו:

וטעמא דסותר ל' יום, משום דבעיא נזירות שיעלה לו תגלחת של מצוה, כדי שיהא שערו גדל כפי שראוי לגדל כסתם נזירות, דהיינו שלושים יום.

לפי הרמב"ם (נזירות ו, א) – על הנזיר להמתין שלושים יום כדי שתחזור אליו "צורת נזיר" (שיער פרע), ורק אז יוכל להמשיך בספירתו:

נתגלח רוב ראשו... הרי זה סותר שלושים יום עד שיהיה לו פרע, ואחר כך מתחיל למנות.

מדבריהם עולה מחלוקת בהבנת מהות מצוות גידול השיער:

לפי תוספות – גידול השיער נעשה לשם "הקרבתו" לה' בסוף תקופת הנזירות, הנעשית בתגלחת שבמקדש.