מקור המצווה

בפרשת מטות (דברים ל, ד-יז) נאמר שאב יכול להפר את נדרי בתו ובעל יכול להפר את נדרי אשתו:

וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ, כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם...

וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ, וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ, וַה' יִסְלַח לָהּ.

האם נמנית במניין המצוות?

הרמב"ם (עשה צה) מונה את הפרת נדרים במניין המצוות:

שציוונו לדון בהפרת נדרים.

הרמב"ן (שם) חולק וסובר שאינה נמנית:

וכן יראה... הפרת הנדרים שלא תימנה, לפי שהיא שלילות, שנצטווינו לעשות ככל היוצא מפינו ושלא נחל דברינו רק על פי בית דין או האב או הבעל.

יסוד המחלוקת

לדעת הרמב"ם – גם דינים שאינם מצוות מעשיות נמנים במניין המצוות:

ואין העניין שנתחייב להפר... ואמנם המצווה היא היותנו מצווים שנדין בדין זה.

לדעת הרמב"ן – במניין המצוות נמנות רק מצוות שמחילות חיוב מעשי, ולכן הפרת נדרים – שהיא דין ולא מצווה – אינה נמנית.

נקודה לעיון: הפרת האב והפרת הבעל

בעל יכול להפר רק שני סוגי נדרים:

א.נדרים שיש בהם "עינוי נפש":

ואלו נדרים שהוא מפר – דברים שיש בהם עינוי נפש. (נדרים יא, א)

ב."דברים שבינו לבינה":

'בין איש לאשתו בין אב לבתו' – מלמד שהבעל מפר נדרים שבינו לבינה. (נדרים עט:)

האם הדין זהה גם בבעל?

הספרי (שם) קובע שגם אב יכול להפר רק נדרים אלו:

מה הבעל אין מפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם עינוי נפש, אף האב לא יפר אלא נדרים שבינו לבינה ונדרים שיש בהם עינוי נפש.

וכן פוסקים רוב הראשונים (רמב"ן הלכות נדרים כה.; רא"ש נדרים עט. ד"ה שיש בהן; ר"ן סח. ד"ה לומר).

הרמב"ם (נדרים יב, א; תשובותיו סימן שכו) סובר שלהלכה אב יכול להפר את כל נדרי בתו ללא הגבלה.

לשיטת הרמב"ם, קיים הבדל מהותי בין כוחו של האב לכוחו של הבעל:

הפרת האב– מכוח בעלות: הבת נמצאת תחת רשותו המלאה וכל ענייניה מסורים לו:

דאב מפיר כל מיני נדרים ושבועות, כי היכי דזכי בכל שבח שלה דכתיב בהאי קרא גופיה 'בנעוריה בית אביה'. (רדב"ז ח, קמט)

הפרת הבעל – מכוח סברת "כל הנודרת על דעת בעלה על נודרת": בנדרים שיכולים לפגוע בבעל – האישה נודרת "על דעת" הבעל, ולכן בכוחו להפר את הנדר:

דאמר רב פנחס משמיה דרבא: כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת.(נדרים עג:)

להרחבה:

לדעת תוספות (נדה מו: ד"ה כדרב)והריטב"א (נדרים כג. ד"ה מת הבעל) – הפרת נדרים מבוססת על אומדן דעתה של האישה. כוונתה בנדר היתה שהחלות תהיה מותנית בהסכמת הבעל.

לדעת הר"ן (נדרים עג: ד"ה ואיכא) – הפרת נדרים היא גזירת הכתוב וחידוש מיוחד של התורה. הכלל "כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת" אינו יוצר תנאי משפטי בנדר, אלא הוא רק הטעם ההגיוני שמאחורי חוק התורה.