מקור הדין

בפרשת מטות (במדבר לא, כא-כג) נאמר ביחס לשלל מלחמת מדין:

וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה... כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר, אַךְ בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא... וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם.

בנוסף לחובת ההגעלה הנלמדת מן הפסוקים, הגמרא (עבודה זרה עה:) לומדת מהם גם את חובת טבילת הכלים במקווה:

תנא, וכולן צריכין טבילה בארבעים סאה. מנהני מילי?

אמר רבא: דאמר קרא: 'כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר' – הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת.

תני בר קפרא... מה תלמוד לומר 'במי נדה'? מים שנדה טובלת בהן, הוי אומר ארבעים סאה.

בירושלמי (עבודה זרה ה, טו) נתבאר טעמה של הטבילה:

צריך להטביל, לפי שיצאו מטומאת הנכרי ונכנסו לקדושת ישראל.

האם מדובר בדרשה גמורה?

לפי תוספות (שם, ד"ה מים)והרמב"ן (שם, ד"ה גמ') – מדובר בדרשה גמורה מן התורה.

כן נוקט גם הסמ"ק (מצוה קצט), שמנה את המצווה במניין המצוות:

להטביל כלים, דכתיב: 'וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים אך במי נדה יתחטא'.

לפי הרמב"ם (מאכלות אסורות יז, ה) – חובת הטבילה היא מדברי סופרים בלבד, והדרשה היא אסמכתא:

טבילה זו שמטבילין כלי הסעודה הנלקחים מן הגוי ואחר כך יותרו לאכילה ושתיה, אינן לענין טומאה וטהרה אלא מדברי סופרים, ורמז לה: 'כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר'... וכיון שכתוב 'וטהר' אמרו חכמים הוסיף לו טהרה אחר עבירתו באש להתירו מגיעולי גויים.

גדר המצווה

לפי הראבי"ה (פסחים תסד) – מדובר במצווה חיובית להטביל כלים שהיו בבעלות גוי:

ונראה לי דלא הוי כמו תיקו דאיסורא, שאין כאן איסורא, ולשאר מצות נמי שהם חובה עליו לא דמי, דאי בעי פטר נפשיה ושתי בכוס אחר.

לפי האור זרוע (עבודה זרה רצג) – מדובר באיסור להשתמש בכלי קודם טבילה, והטבילה באה להתירו:

גזירת הכתוב דאסר רחמנא להשתמש בהם בלא טבילה.

נפקא מינה

ברכה על הטבילה

לפי הראבי"ה – בדומה לשאר המצוות, יש לברך על הטבילה.

וכן כתב בעל איסור והיתר הארוך (נח, קד):

ומה שמברכין על הטבילה ולא על הגעלה, היינו משום שהטבילה היא מצוות עשה והגעלה מצוות לא תעשה.

לפי האור זרוע – ייתכן שאין לברך על הטבילה, מאחר שאין זו מצווה אלא "מתיר".

וכן כותב הריטב"א (שם, ד"ה הוה אמינא) בדעת הרמב"ם:

וגם הוא ז"ל נראה שסובר דאין מברכין עליה, וכן נהגו.

שימוש בכלי שאי אפשר להטבילו

לפי הראבי"ה – האיסור להשתמש בכלי נובע רק מחובת הטבילה, ולכן כאשר אין אפשרות להטביל – מותר להשתמש גם ללא טבילה:

בטבילת כלים... כשאינו יכול לטבול, מותר להשתמש בלא טבילה.(אבני נזר אורח חיים תיח)

לפי האור זרוע – השימוש אסור בכל אופן.

להרחבה: הגרש"ז אויערבך (מנחת שלמה תניינא סח) כתב שבבית מלון אפשר להקל ולהשתמש בכלים שאינם טבולים, מאחר שאין באפשרות האורח לטובלם:

לענין אכילה בבתי מלון וכדו' בכלים שאינם טבולים... יש להקל בזה... דאיסור ההשתמשות אינו אלא מדרבנן, דאמרו לן אל תשתמש בכלי אלא תטבילו תחילה. ואם כן כל זה כשיכול להטבילו, אבל במלון וכדומה שלא יתנו לו לקחת ולהטבילו, כיון דרוצה לאכול ולשתות – שרי ליה.

על פי האמור, היתרו תלוי במחלוקת הראשונים בגדר חיוב טבילת כלים.