מקור האיסור

בפרשת כי תצא (דברים כד, ד) מלמדת התורה על איסור החזרת גרושתו לאחר שנישאה לאחר:

לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי ה' וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.

הגמרא (יבמות יא:) לומדת מהכתוב "אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה" שאשת איש שזינתה נאסרה לבעלה:

מה אני מקיים 'אחרי הוטמאה'? לרבות סוטה שנסתרה, ומאי נסתרה – נבעלה... למיקם עלה בלאו.

האם האיסור נמנה במניין המצוות?

לפי הרמב"ן (שכחת הלאוין, טו) – מדובר במצווה בפני עצמה:

שנמנע האיש שזינתה אשתו תחתיו מלבוא עליה עוד. והוא אמרו יתעלה: 'לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחרי אשר הוטמאה'... ואין האישה המגורשת נקראת הוטמאה בנישואיה לאחר, אבל למדונו מפי השמועה כי 'אחרי אשר הוטמאה' הוא לרבות סוטה שנטמאה.

לפי הרמב"ם (גירושין יא, יד) – אין זו מצווה בפני עצמה, אלא חלק מאיסור מחזיר גרושתו:

ובכלל לאו זה, שכל אשה שזינת תחת בעלה – נאסרה על בעלה ולוקה עליה, שנאמר: 'אחרי אשר הוטמאה' – והרי נטמאה.

יסוד המחלוקת

לפי הרמב"ן – איסור מחזיר גרושתו ואיסור אישה שזינתה הם שני איסורים נפרדים:

איסור מחזיר גרושתו – סייג למניעת זנות:

וטעם הלאו הזה, כדי שלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב ובבוקר היא שבה אליו. (רמב"ן דברים כד, ד)

איסור אישה שזינתה – נובע מעצם הזנות, המטמאת את האישה לבעלה.

לפי הרמב"ם – שני האיסורים נובעים מעיקרון אחד: היות האישה לאדם אחר מטמאת אותה לבעלה הראשון, ולכן אינה יכולה לשוב ולחיות עמו.

נקודה לעיון: מדוע אישה שזינתה נאסרת אף כאשר לא ידעה שיש בכך איסור?

לפי הרשב"א (א, אלף קפט) – חוסר ידיעת ההלכה אינו מגדיר אותה כשוגגת:

ואם תאמר, אנוסה היא זו שלא ידעה שתהא אסורה להינשא. הא ליתא, דהוה לה למידק.

לפי המהרי"ק (שורש קסז) – האיסור אינו מחמת עשיית האיסור, אלא מחמת המעילה בבעל:

לעניות דעתי נראה דאין לזו דין שוגגת להתירה לבעלה, כיון שהיא מתכוונת למעול מעל באישה ומזנה תחתיו. דהא לא כתיב 'איש איש כי תשטה אשתו ומעלה מעל בה'', דלשתמע דוקא במכוונת לאיסר, אלא 'ומעלה בו מעל' כתיב.

להרחבה: המשנה (סוטה ה, א) קובעת שאישה שזינתה נאסרת גם לבועל.

לפי הבבלי (כתובות ט.) – האיסור לבועל נובע מהאיסור לבעל. לפיכך, כאשר האישה נבעלה באונס – גם הבועל אינו נאסר בה.

לפי הירושלמי (סוטה ה, א) – האיסור לבועל הוא איסור עצמאי, ולכן כאשר האישה נבעלה באונס – אף שהבעל אינו נאסר בה, האיסור חל על הבועל.