המקור בתורה
בפרשת נשא (במדבר ה, יא-לא) מפרטת התורה את דין אישה שבעלה מתרה בה שלא תתייחד עם אדם מסוים, ולאחר מכן היא נסתרה עמו:
...אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל... וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנָהּ עָלֶיהָ... וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים בִּכְלִי חָרֶשׂ, וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן יִקַּח הַכֹּהֵן וְנָתַן אֶל הַמָּיִם... וְהִשְׁבִּיעַ אֹתָהּ הַכֹּהֵן... וְכָתַב אֶת הָאָלֹת הָאֵלֶּה הַכֹּהֵן בַּסֵּפֶר, וּמָחָה אֶל מֵי הַמָּרִים... וְהִשְׁקָהּ אֶת הַמַּיִם, וְהָיְתָה אִם נִטְמְאָה וַתִּמְעֹל מַעַל בְּאִישָׁהּ וּבָאוּ בָהּ הַמַּיִם הַמְאָרֲרִים לְמָרִים וְצָבְתָה בִטְנָהּ וְנָפְלָה יְרֵכָהּ... וְאִם לֹא נִטְמְאָה הָאִשָּׁה וּטְהֹרָה הִוא, וְנִקְּתָה וְנִזְרְעָה זָרַע.
הבעל מביא את אשתו למקדש, ושם האישה נשבעת שלא זינתה ושותה את "מֵי הַמָּרִים".
האם מדובר במצווה חיובית?
לפי ספר החינוך (מצוה שסה) – מדובר במצווה חיובית המוטלת על הבעל:
להביא האישה הסוטה אל הכהן שיעשה לה כמשפט הכתוב עליה בפרשה... ועובר על זה וקינא לאשתו ונסתרה ולא הביאה אל הכהן לעשות לה המעשה הכתוב בפרשה – ביטל עשה זה.
לפי הרמב"ם – אין זו חובה, אלא ההליך הנדרש כדי להתיר את האישה לבעלה:
שציוונו בדין שוטה. (ספר המצוות עשה רכז)
לעשות לשוטה כתורת הקנאות הסדורה בתורה. (פתיחה להלכות סוטה)
יסוד המחלוקת
לפי ספר החינוך – דין סוטה הוא אמצעי לבירור המציאות – האם האישה זינתה או לא:
שורש מצווה זו... להיות לנו תחבולה להוציא מתוך לבבנו החשד בנשותינו ולדעת באמת אם זינתה האשה תחת בעלה או לא זינתה... ומתוך כך תתרבה בין איש לאשתו אהבה ושלום שלם וזרענו יהיה קדוש.
לפי הרמב"ם – דין סוטה הוא הכרחי להתיר אישה שנסתרה לאחר התראה.
במורה הנבוכים (ג, מט) מסביר הרמב"ם, שהתורה קבעה הליך זה כדי לאיים על הנשים ולהרחיקן מן הזנות.
להרחבה: מדברי הרמב"ן (במדבר ה, כא) עולה הבנה נוספת ביסוד דין סוטה: זהו אמצעי להעניש אישה שזינתה ולבער זנות מישראל, גם כאשר הדבר נעשה באין רואה:
והנה אין בכל משפטי התורה דבר תלוי בנס זולתי העניין הזה, שהוא פלא ונס קבוע שיעשה בישראל בהיותם רובם עושים רצונו של מקום, כי חפץ למען צדקו לייסר הנשים שלא תעשינה כזימת יתר העמים, ולנקות ישראל מן הממזרות שיהיו ראויים להשרות שכינה בתוכם.
מדבריו נראה שהוא נוקט כשיטת ספר החינוך, שלפיה דין סוטה הוא מצווה חיובית שמוטלת על הבעל.