המקור בתורה

בפרשת כי תצא (כב, יג-יט) נאמר:

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה, וּבָא אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ. וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע, וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים... וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָאִישׁ, וְיִסְּרוּ אֹתוֹ. וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל, וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו.

מן הפסוקים עולה כי מוציא שם רע על אשתו וטוען שזינתה בשעת האירוסין מתחייב בשלושה חיובים:

א."וְיִסְּרוּ אֹתוֹ" – חיוב מלקות.

ב."וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף" – תשלום מאה כסף לאבי הנערה.

ג."וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו" – חיוב לחיות כל חייו עם האישה ולא לגרשה.

על מה מתחייב מוציא שם רע?

לפי תוספות (כתובות מ: ד"ה הא) – החיוב הוא על עצם הוצאת הלעז על בת ישראל, ולא על הניסיון לחייבה מיתה:

משמע דלאו משום דקא גרים לה קטלא מיחייב.

לפי הרמב"ן (שם, ד"ה הא לאו) – החיוב הוא מפני שרצה לחייב את אשתו מיתה:

שלא חייבתו תורה קנס אלא מפני שמוציא עליה שם רע לסוקלה.

לפי הריטב"א (שם, ד"ה וקטנה)– המלקות והתשלומים נובעים משני מחייבים נפרדים:

חיוב המלקות – על שרצה לחייב את האישה מיתה.

חיוב התשלומים – על עצם הוצאת הלעז:

דודאי לאו משום דגרים לה קטלא הוא דמחייב בלחוד, אלא מפני שהוציא עליה שם רע... שהמלקות משום דגרים לה קטלא והקנס לפי שהוציא שם רע.

לפי הרמב"ם(מורה הנבוכים ג, מט) – שלושת החיובים נובעים משלושה מחייבים נפרדים:

המלקות – עונש על הוצאת הלעז:

והיה עונש פגימת כבודה ובזותו אותה בזנות, שפוגמים כבודו בהלקאה בשוט – 'ויסרו אותו'.

התשלומים – עונש על הניסיון להפסידה את כתובתה:

המוציא שם רע זמם להפסידה את החמישים המוטלים עליו – משלם מאה... וכדין עדים זוממין.

האיסור לגרשה – עונש על תאוותו, שמחמתה ביקש לפגוע בה:

והיה עונש העדפתו תאוותו ובקשת עצם ההנאה – שנתחייב בה לעולם, 'לא יוכל שלחה כל ימיו'.

נקודה לעיון: מה נכלל במצוות מוציא שם רע?

ספר החינוך (מצוה תקנג) כולל במצווה את שלושת החיובים שבהם מתחייב מוציא שם רע:

שנצטווה מוציא שם רע על אשתו שתשב תחתיו לעולם... ומכלל דין זה שנצטוו בית דין גם כן להלקותו... ולעונשו מאה סלעים כסף מזוקק.

לעומתו, הרמב"ם אינו מזכיר ביחס למצווה את חיוב התשלומים:

בספר המצוות (עשה ריט) מזכיר את המלקות ואת החיוב להשאירה עמו:

שציוונו להלקותו ושתישאר אשתו עמו.

בהלכות נערה בתולה מזכיר רק את החיוב להשאירה עמו:

שתשב אשת מוציא שם רע תחת בעלה לעולם. (פתיחה להלכות נערה בתולה)

ומצוות עשה של תורה שתשב אשת מוציא שם רע תחתיו לעולם. (נערה בתולה ג, ד)