המקור בתורה
דין מפתה נערה בתולה מופיע בפרשת משפטים (כב, טו-טז):
וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ, מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה.אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ, כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.
לעומת זאת, דין אונס מופיע בפרשת כי תצא (דברים כב, כח-כט):
כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ, וְנִמְצָאוּ. וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף, וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו.
דין האונס והמפתה
לפי פשט הפסוקים – שני הדינים שונים זה מזה הן במהותם והן בהלכותיהם:
מעשה הפיתוי אינו שלילי מצד עצמו, אלא שהוא גורם לבעל נזק בהפסד "מֹהַר הַבְּתוּלֹת" (הכסף שהוא מקבל בעבור בתו). לפיכך, על המפתה לשאת את הנערה לאישה ולשלם לאביה את המוהר הנהוג; ואם האב ממאן לתת אותה לו – עליו לשלם את דמי המוהר שאיבד.
האונס הוא מעשה פלילי המחייב ענישה, ולכן התורה קוצבת את עונשו: "וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף...".
לפי חז"ל (כתובות ג, ד) – גם אונס וגם מפתה משלמים חמישים כסף, אלא שיש הבדל בזמן התשלום:
מה בין אונס למפתה?... האונס נותן מיד, והמפתה – לכשיוציא.
דהיינו, האונס משלם מיד ואילו המפתה משלם רק אם אינו נושא אותה לאישה; אם הוא נושא אותה לאישה – משלם רק את דמי הכתובה אם מגרשה.
חיוב הקנס באונס ובמפתה – מצווה אחת או שתיים?
לפי הרמב"ם (נערה בתולה א, א) – חיוב הקנס באונס אינו נמנה כמצווה בפני עצמה, אלא נכלל בדין המפתה:
מי שפיתה בתולה קונסין אותו משקל חמישים סלעים... וכן אם אנס אותה, וקנס זה מצות עשה של תורה, שנאמר: 'ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף'.
לפי ספר החינוך(מצוה תקנז) – חיוב הקנס באונס אינו נכלל בדין המפתה, אלא הוא חלק ממצוות האונס לשאת את אנוסתו:
שנצטווה האונס נערה בתולה שיישא אותה לאשה... ושייתן לאביה חמישים כסף.
יסוד המחלוקת
לפי הרמב"ם – החיוב בקנס, הן באונס הן במפתה, נובע ממחייב אחד: הפגיעה בנערה.
לפי ספר החינוך – קיימים שני מחייבים שונים:
באונס – החיוב הוא על מעשה האונס:
משורשי המצוה, כדי לייסר הנבלים מן המעשה הרע הזה, ושלא יהיו בנות ישראל כהפקר. (החינוך תקנז)
במפתה – החיוב הוא על עצם ההנאה שבשכיבה:
שאין הקנס רק דמי הנאת השכיבה בלבד. (החינוך סא)