מניין שהייבום נוהג באישה אחת בלבד?

המשנה(יבמות ד, יא) קובעת שכאשר לאח המת היו שתי נשים, מצוות ייבום נוהגת רק באחת מהן:

מי שהיה נשוי לשתי נשים ומת – ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.

הגמרא (מד.) דורשת דין זה מן הכתוב (דברים כה, ט) "אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה אֶת בֵּית אָחִיו":

אמר קרא: 'אשר לא יבנה את בית אחיו' – בית אחד הוא בונה, ואין בונה שני בתים.

גדר איסור הביאה על צרת היבמה

לפי תוספות (יא. ד"ה חד) – צרת יבמה אסורה בלאו:

ואמר רבנו תם דגרסינן: חד אמר בלאו... דכשייבם אחת קאי אצרה ב'לא יבנה', דקרינא בצרה כיון שלא בנאה שוב לא יבנה אותה.

לפי רש"י והרמב"ם – צרת יבמה אסורה בעשה:

לפי רש"י (שם, ד"ה בעשה) – הדרשה "בית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים" מלמדת גם על איסור עשה:

בעשה – בית אחד הוא בונה ואין בונה ב' בתים, ולאו הבא מכלל עשה עשה.

לפי הרמב"ם (יבום וחליצה א, יב) האיסור נלמד מן הכתוב (שם, ה) "יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ":

הכונס את יבמתו נאסרו צרותיה... ואם בא... על צרתה הרי זה עובר בעשה, שנאמר: 'יבמה יבא עליה' – לא עליה ועל צרתה, ולאו הבא מכלל עשה עשה.

האם האיסור נמנה במניין המצוות?

הרשב"ץ (זוהר הרקיע, סט) מונה את האיסור במניין המצוות:

ולי נתווספה מצוות עשה אחת, והיא מה שאמרו... 'הבא על יבמתו צרתא קיימא עליה בעשה' – 'יבמה יבא עליה', ולא עליה ועל צרתה... ויש מפרשים שהעשה הזה... ממה שכתוב: 'אשר לא יבנה את בית אחיו' – בית אחד הוא בונה ואינו בונה שתי בתים, ולאו הבא מכלל עשה עשה.

הרמב"ם ושאר הראשונים אינם מונים איסור זה במניין המצוות.