המקור בתורה

בפרשת כי תצא (דברים כד, א-ד) נאמר שאסור להחזיר את הגרושה לאחר שנישאה לאחר ונתגרשה ממנו או התאלמנה:

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ, וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ, וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר. וּשְׂנֵאָהּ הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ, אוֹ כִי יָמוּת הָאִישׁ הָאַחֲרוֹן אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ לִהְיוֹת לוֹ לְאִשָּׁה אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה כִּי תוֹעֵבָה הִוא לִפְנֵי ה', וְלֹא תַחֲטִיא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה.

מחלוקת התנאים

לפי רבי יוסי בן כיפר (יבמות יא:) – האיסור קיים דווקא כאשר נבעלה לאחר, אך אם רק נתארסה לאחר – מותרת לחזור לבעלה הראשון:

רבי יוסי בן כיפר אומר משום רבי אלעזר: המחזיר גרושתו, מן הנישואין – אסורה, מן האירוסין – מותרת, משום שנאמר: 'אחרי אשר הוטמאה'.

לפי חכמים (שם) – האיסור חל כבר משעה שנתארסה לאחר, אף שלא נבעלה לו:

וחכמים אומרים: אחת זו ואחת זו אסורה, אלא מה אני מקיים 'אחרי הוטמאה – לרבות סוטה שנסתרה.

יסוד המחלוקת

לפי רבי יוסי בן כיפר – אישה שנבעלה לאחר נחשבת טמאה ביחס לבעלה הראשון, ולכן נאסרה עליו:

והנה טעמו, טמאה היא לו בעבור שידעה איש אחר. (אבן עזרא, שם)

לפי חכמים – איסור מחזיר גרושתו אינו נובע מטומאת האישה, אלא משמש כסייג למניעת זנות:

טעם הלאו הזה, כדי שלא יחליפו נשותיהן זה לזה, יכתוב לה גט בערב ובבוקר היא שבה אליו. (רמב"ן דברים, שם)

נקודה לעיון: האם איסור מחזיר גרושתו הוא "לאו דשאר"?

הגמרא (יבמות מט.) מחלקת בין "לאו דשאר" – איסור הנובע מחמת קרבה משפחתית, לבין איסורי ביאה אחרים (כגון איסור עמוני ומואבי).

לדעת רש"י (שם, ד"ה ולרבי) – איסור מחזיר גרושתו אינו נחשב "לאו דשאר":

חייבי לאוין שלא מחמת קורבה... כגון מחזיר גרושתו משנישאת.

לדעת רבנו תם (תוספות שם, ד"ה הכל) – איסור מחזיר גרושתו הוא "לאו דשאר", הואיל והוא נובע מחמת האישות:

ונראה לרבנו תם דמחזיר גרושתו וסוטה הוו חייבי לאוין דשאר, שאינם אסורים אלא משום אישות.