המקור בתורה

בפרשת כי תצא (דברים כד, א-ב) נאמר:

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ, וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּוְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר.

הרמב"ם (עשה רכב) ורוב הראשונים מנו את הגירושין במניין המצוות.

גדר המצווה

לדעת הרמב"ן (השגות לספר המצוות, עשה רלה) – אין בגירושין קיום מצווה, אלא מדובר בדרך להפקעת קניין האישות.

לדעת הרמב"ם, החינוך והסמ"ק – יש בגירושין קיום מצווה:

לפי הרמב"ם והחינוך – הרוצה לגרש את אשתו מצווה לעשות זאת באמצעות שטר:

שציוונו לגרש בשטר על כל פנים כשנרצה לגרש. (ספר המצוות עשה רכב)

שיגרש המגרש בספר.(פתיחה להלכות אישות)

שנצטווינו כשנרצה לגרש נשותינו – לגרש אותן בכתב... ועובר על זה וגירש את אשתו ולא כתב לה גט... ביטל עשה זה.(החינוך תקעט)

לפי הסמ"ק (מצוה קפד)– יש מצווה לגרש כאשר נמצא באשתו "עֶרְוַת דָּבָר":

לגרש את האשה, דכתיב: 'כי מצא ערות דבר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה'. 'ערות דבר' – כגון עוברת על דת משה... מאכילתו שאינו מעושר ומשמשתו נדה, ולא קוצה לו חלה ונודרת וכגון עוברת על דת יהודית.

יסוד המחלוקת

הרמב"ן והרמב"ם חלוקים בהבנת החידוש שבפרשת הגירושין:

לדעת הרמב"ן – התורה מחדשת את האפשרות לפרק את קשר האישות ולהתיר את האיסור שעל האישה.

לדעת הרמב"ם – החידוש הוא שהגירושין אינם נעשים בדיבור בלבד אלא בכתב:

ואילו היו הגירושין אפשריים בדברים בלבד או בשילוחה מביתו, היתה האישה נמלכת לפתע ותצא ותטען שנתגרשה... ולפיכך נצטווינו שלא יתקיימו הגירושין אלא בשטר המעיד על כך. (מורה הנבוכים ג, מט)

הסמ"ק והרמב"ם חלוקים אם יש מצווה מן התורה בגירושי אישה פרוצה:

לדעת הסמ"ק – יש בכך מצווה מן התורה.

לדעת הרמב"ם – אין זו מצווה מן התורה, אלא הנהגה ראויה שמקורה בדברי קבלה:

אישה רעה בדעותיה ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות – מצווה לגרשה, שנאמר: 'גרש לץ ויצא מדון'. (גירושין י, כב)

נקודה לעיון: גירושין בבני נח

לפי הרמב"ם (מלכים ומלחמות ט, ח)– לבני נח אין גירושין בכתב, אלא עצם העזיבה מפסיקה את הנישואין:

ומאימתי תהיה אשת חבירו כגרושה שלנו – משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה, או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה, שאין להם גירושין בכתב.

לפי רבנו דוד (חידושי הר"ן סנהדרין נח: ד"ה מדקרו] – אין בבני נח גירושין כלל:

ה"ר דוד ז"ל כתב בחידושיו, שקרוב הוא שנאמר שבן נח אין לו היתר לעולם בגירושין.

שיטת הרמב"ם מבוססים על תפיסתו שחידוש התורה הוא הדרישה לגירושין בכתב, חידוש שנתחדש בישראל בלבד. לפיכך, בבני נח הגירושין חלים גם שלא בכתב. לעומת זאת, שיטת רבנו דוד מבוססת על תפיסת הרמב"ן, שלפיה החידוש הוא עצם האפשרות להפקיע את קשר האישות, וחידוש זה לא נאמר בבני נח – ולכן אין אישותם פוקעת.

להרחבה: המשנה (גיטין ט, י) מביאה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל מהי העילה הראויה לגירושין. לדעת כנסת הגדולה (יורה דעה רלט) – המחלוקת נוגעת להנהגה הראויה, אך מצד הדין מותר לאדם לגרש את אשתו בכל אופן. המשנה למלך (גירושין י, כא) חולק, ולדעתו גירושין ללא סיבה אסורים מן התורה.