מקור הדין

הגמרא בפסחים (קיז.) אומרת שהלל נתקן לאומרו בימי מועד ובשעת ישועה מצרה:

נביאים שביניהן תקנו להן לישראל, שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבא עליהן ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן.

הגמרא בערכין (י.) מבארת שלפיכך אומרים הלל שמונה עשר יום בשנה:

במועדים האסורים במלאכה:

'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג' – לילה המקודש לחג טעון שירה, ושאין מקודש לחג אין טעון שירה.

בחנוכה:

חנוכה... משום ניסא.

האם נמנה במניין המצוות?

בה"ג (עשה קא-קיט) מונה את אמירת הלל כמצווה:

וימים שמונה עשר ולילה אחד לגמור בהן את ההלל.

הרמב"ם (שורש א) חולק וסובר שאמירת ההלל היא תקנת חכמים, ולכן אין למנותה במניין המצוות:

השורש הראשון, שאין ראוי למנות בכלל הזה המצוות שהן מדרבנן... דע כי זה העניין לא היה ראוי לעורר עליו... אבל העירונו עליו מפני שטעו בו רבים ומנו נר חנוכה ומקרא מגילה... ושמונה עשר יום לגמור בהן את ההלל.

תוקף החיוב

לדעת הרמב"ם (חנוכה ג, ו) – החיוב הוא מדברי סופרים:

קריאת ההלל לעולם מדברי סופרים בכל הימים שגומרין בהן את ההלל.

לדעת הראב"ד (שם) – אמירת הלל במועדים היא מצווה מדברי קבלה:

אמר אברהם, ויש בהם עשה מדברי קבלה, 'השיר יהיה לכם כליל התקדש חג'.

לדעת הרמב"ן (השגות לספר המצוות, שורש א) – אמירת הלל במועדים היא מצווה מן התורה:

בהלל שלשחיטת הפסח ואכילתו, והלל שלנטילת לולב דאורייתא, וראשון דפסח ועצרת, בכל אלו אין לנו ראיה שיהא מדבריהם... והנראה מדבריהם שהוא מן התורה כמו שפירשתי, ויהיה הלכה למשה מסיני או שהוא בכלל השמחה שנצטוינו בה.

לפי רב שמואל בן חפני (ספר הפרדס, שער המעשה) – אמירת הלל בימים שנעשה בהם נס היא מצווה מן התורה:

וקריאת ההלל מצוה מן התורה היא לשבח ולהודות להקדוש ברוך הוא בימים אלו שנעשו ניסים לאבותינו. וכן כתב רבינו אלפסי ז"ל בשם מר שמואל בן חפני גאון ז"ל, דקריאת ההלל מן התורה הוא, דכתיב: 'הוא תהלתך'.

נקודה לעיון: שעת חיבור מזמורי ההלל וגדר חיוב אמירתו

לדעת הרמב"ם (שורש א) – העובדה שההלל חובר על ידי דוד המלך מוכיחה שאמירתו אינה מצווה מן התורה:

והשתכל ממי שישמע לשונם 'נאמרו לו למשה בסיני' וימנה קריאת ההלל ששבח בו דוד.

הרמב"ן (שם) דוחה את טענת הרמב"ם בשני אופנים:

א.מן התורה אין מצווה באמירת נוסח מסוים, אלא חיוב כללי לשיר לפני ה'. החיוב קדם לדוד, והוא רק קבע להלל נוסח מסוים:

שנצטווה למשה בסיני שיאמרו ישראל במועדיהם שירה לאל שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והבדילם לעבודתו, ובא דוד ותקן להם את ההלל הזה כדי שישירו בו.

ב.ייתכן שנוסח ההלל היה קיים כבר בימי משה רבנו, ודוד רק צירפו לספר תהלים:

שאין... שום ראיה שיהיו המזמורים האלו שלהלל זה לדוד, אבל שמא למשה רבינו הם... כי זה ספר תהילות מחובר מכל השירות שנאמרו בישראל ברוח הקודש.

להרחבה: הרשב"ץ (זוהר הרקיע יט) מביא מקור נוסף לאמירת הלל מן התורה:

ואני אומר שאם הוא מן התורה, שהוא בכלל 'קדש הלולים לה'', שמשום נצטווינו להלל ה' כשתגדל שמחתנו בריבוי הפירות, והוא הדדין בכל יום שמחתנו.

עוד מציע הרשב"ץ, שאף אם חיוב אמירת הלל במועדים הוא מן התורה, אין למנותו במניין המצוות, מאחר שהוא נכלל במצוות השמחה במועדים.