האם נמנות במניין המצוות?

בה"ג (עשה קלט; עשה ר)ורס"ג (באזהרות, בספר המצוות כ) מונים אותן במניין המצוות.

הרמב"ם סבור שמצוות אלו אינן כלולות במניין תרי"ג המצוות:

הלכות מגילה וחנוכה. יש בכללן שתי מצות עשה מדברי סופרים, ואינן מן המניין.

יסוד המחלוקת

לפי הרמב"ם (שורש א) – במניין התרי"ג נכללות רק מצוות מן התורה, ואין מקום להכליל בו מצוות מדברי סופרים:

השורש הראשון, שאין ראוי למנות בכלל הזה המצות שהן מדרבנן... כי אחר שהיה לשון התלמוד: 'שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה בסיני', איך נאמר בדבר שהוא מדרבנן שהוא מכלל המינין. אבל העירונו עליו, מפני שטעו בו רבים ומנו נר חנוכה ומקרא מגלה בכלל מצוות עשה.

לפי הרמב"ן (השגות לספר המצוות, שם) – בה"ג סבור שבמניין תרי"ג נכללות כל המצוות הנוהגות לדורות, ובכללן גם מצוות מדרבנן:

אבל בעל ההלכות זצ"ל סבור, שזו המימרא... תפשו בחשבונם כל המצות הנוהגות בישראל לדורות.

לפיכך, לשיטתו יש למנות את מקרא מגילה ואת נר חנוכה, אף שהן תקנת חכמים.

לפי רס"ג(ספר המצוות כ) – למגילה וחנוכה יש רמז בתורה המלמד על החובה לקיימן, ולכן הן נחשבות כמצוות מן התורה:

וקבעה הקבלה שיהיה יום שיושיענו מבן עמלק יקבעוהו חג: 'ויאמר ה' אל משה כתב זאת זכרון בספר... כי מחה אמחה את זכר עמלק'... ושכאשר ינחיל ה' ניצחון לבני לוי במלחמתם בקמים עליהם יכבדו את אותו הזמן, כפי שאמר: 'ברך ה' חילו ופעל ידיו תרצה, מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון'. ולא מצאנו שהם נלחמו אלא ביוונים.

לפיכך, לשיטתו המצווה היא עצם ציון ימי חנוכה ופורים, ואילו קריאת המגילה והדלקת נר חנוכה הן מצוות דרבנן שאינן נמנות.

נקודה לעיון: האם ייתכן בתורה ציווי על חנוכה ופורים

בניגוד לדברי הרס"ג, שלפיהם התורה מצווה לציין את חנוכה ופורים, הרמב"ם (שם) כותב שאין להעלות על הדעת שבתורה יופיע ציווי המתייחס למאורע עתידי: