מקור המצווה

בפרשת ואתחנן (דברים ד, ו) נאמר:

וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים, אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה.

הגמרא לומדת מפסוק זה שיש מצווה לחשב תקופות ומזלות:

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: מניין שמצווה על האדם לחשב תקופות ומזלות – שנאמר: 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים', איזו חכמה ובינה שהיא לעיני העמים? הוי אומר, זה חישוב תקופות ומזלות.

האם זו מצוות עשה?

לפי היראים (סימן רס)והסמ"ג (עשין מז) – מדובר במצוות עשה מן התורה:

ציווה הקדוש ברוך הוא את ישראל שיחשבו תקופת חמה ומולדות הלבנה, דכתיב בפרשת ואתחנן: 'ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים'... ואיזהו חכמה שהיא לעיני העמים? הוי אומר זה חישוב תקופות ומזלות.

שיטה זו מבוססת על בה"ג (מצוה עה), שמנה את חישוב תקופות במניין המצוות.

לפי הרמב"ם (שורש ב) – אין למנות את המצווה במניין המצוות, משום שמקורה בדרשה ולא בפסוק מפורש:

השורש השני, שאין ראוי למנות כל מה שלמדים באחת משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן או בריבוי... וזה גם כן שורש כבר נשתבש בו זולתנו... ובזה הדרך בעצמו מנו חישוב תקופות מצוה בעבור הדרש הנאמר ב'היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים'.

לפי הרמב"ן (השגות לספר המצוות, שורש א) – אין מצווה גמורה בחישוב תקופות ומזלות, וכוונת הגמרא לעורר ולזרז את הבקיאים בחכמה זו לעסוק בה ולהראות לגויים את חכמתם של ישראל:

זו אינה מצווה מדבריהם, אלא ליודעים בה הוא מצווה על דרך הזירוז שיסתכלו בה ויודיעו עתידות לשאר האומות.

נקודה לעיון: חשיבות חישוב התקופות

מדברי הרמב"ן (שם) נראה שעיקר החשיבות היא בפרסום חכמתם של ישראל לעיני האומות.

הסמ"ג (שם) מביא שני טעמים אחרים לחשיבות חישוב התקופות:

א.מצד התועלת המעשית שבדבר לגידולים החקלאיים שתלויים בתקופת החמה:

לפי שבישול התבואות והפירות אחר תקופות החמה הם הולכים.

ב.מצד הצורך בחישובים אלו לעיבור החודש והשנה:

ועוד, כי על ידי חישוב התקופות ומולדות יודע מתי יצטרך לעבר החודש ולעבר השנה.

לפי הרמב"ם (בתשובותיו קנ) – החשיבות נובעת מכך שידיעת ה' מושגת על ידי הסתכלות בבריאה והבנת החכמה שבה:

חישוב תקופות ומזלות הוא חכמת התכונה בכלל. ואומרם: 'כל היודע ואינו מחשב'... מי שיש ביכולתו להבין אותה ולו שכל טוב וקרא הקדמות זאת החכמה ואינו עוסק בה. ומה שאמרתם 'מה יצא מזה' – כבר ביאר רבי מאיר בברייתא ואמר: 'הסתכל במעשיו שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם'.