מקור המצווה

בפרשת בא (שמות יב, א-ב) נאמר:

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים, רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.

המדרש במכילתא (שם) לומדת מפסוק זה את מצוות קידוש החודש:

'החדש הזה לכם'... משה הראה את החדש לישראל ואמר להם: כזה יהיו רואין וקובעין את החודש לדורות.

כיצד קובעים את החודשים?

לפי הרמב"ם – קיימות שתי דרכים לקביעת החודשים:

כאשר הלבנה נראית – בית הדין מקדש את החודש על פי ראיית העדים את מולד הלבנה.

כאשר הלבנה אינה נראית – בית הדין קובע את החודש על פי החשבון:

הקבלה שביד החכמים... שבזמן שלא יראה הירח... מחשבין וקובעין חודש מעובר וחודש חסר... ופעמים עושין מלא אחר מלא או חסר אחר חסר כמו שיראה להם מן החשבון.(קידוש החודש יח, ח)

לפי הרמב"ן (השגות לספר המצוות עשה קנג)– קביעת החודשים תלויה בהחלטת בית הדין, והקידוש על פי הראייה הוא מצווה אך אינו מעכב:

ואני סבור שאין קידוש החודש מעכב בחודשים... אבל מכיון שהסכימה דעת בית דין שיהיה החדש הזה מלא או חסר – קורא אני בו 'אשר תקראו אותם'.

יסוד המחלוקת

בפרשת אמור (ויקרא כג, ב) נאמר: "מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ", והמדרש בספרא (שם)לומד מפסוק זה את סמכותם של חכמים בקביעת החודשים:

קידשוהו אנוסים או שוגגין או מוטעים, מניין שהוא מקודש? תלמוד לומר: 'אשר תקראו אותם מועדי' – אתם אפילו מוטעים, אתם אפילו אנוסים.

לפי הרמב"ם – פסוק זה אינו יוצר גדר חדש אלא משלים את האמור:

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" – מלמד שקידוש החודש מסור לבית הדין בלבד:

אין ראיית הירח מסורה לכל אדם... אלא לבית דין הדבר מסור... שנאמר: 'החדש הזה לכם' – עדות זו תהיה מסורה לכם. (קידוש החודש א, ה)

"אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם" מלמד שקביעת בית הדין חלה גם במקרה של טעות.

לפי הרמב"ן (שם) – שני הפסוקים מלמדים שני דינים נפרדים:

"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" – מצווה לקדש על פי הראייה, אך מצווה זו אינה מעכבת.

"אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם" – עצם קביעת בית הדין היא הקובעת בית הדין.

נפקא מינה

לפי הרמב"ם (קידוש החודש יח, יא)– כאשר מגיעים עדים שראו את מולד הלבנה, אין בית הדין רשאי לעבר את החודש משיקולים אחרים. לעומת זאת, כאשר אין עדים והקביעה נעשית על פי החשבון – הדבר אפשרי:

זה שאמרו חכמים שמעברין את החדש לצורך. הוא בחדשים אלו שמעברין אותן לפי חשבון... אבל בעת שיראה הירח בזמנו... מקדשין לעולם ואי אפשר לא לדחות ולא לעבר.

לפי הרמב"ן – ייתכן שלבית הדין סמכות לעבר את החודש אף כאשר העדים ראו את המולד.

בשיטה זו נוקטים התוספות (פסחים נח: ד"ה כאילו):

דאף על גב דהיו מקדשין על פי הראייה, היו נזהרין שלא יבואו תרי שבי בהדי הדדי (=שיום כיפור ושבת לא יהיו סמוכים, כדי שהמתים לא יסריחו והירקות לא ירקיבו).

נקודה לעיון: קביעת החודשים בזמן הזה

הראשונים נחלקו כיצד החודשים נקבעים בזמן שאין בית דין המקדש על פי הראייה:

לפי הרמב"ם (קידוש החודש ה, ב)– הלכה למשה מסיני קובעת שכאשר אין סנהדרין, החודשים נקבעים על פי החשבון:

ודבר זה הלכה למשה מסיני הוא, שבזמן שיש סנהדרין – קובעין על הראייה. ובזמן שאין שם סנהדרין – קובעין על חשבון זה שאנו מחשבין בו היום ואין נזקקין לראייה.

לפי הרמב"ן (השגות לספר המצוות, שם) – בית הדין קבע מראש את החודשים לתקופה שבה לא יהיה בית דין המקדש את החודש:

שרבי הלל הנשיא... קידש חודשים ועיבר שנים הראויין להתעבר לפי מניינו עד שיבוא אליהו ז"ל ונחזור לקידושנו על פי הראייה בבית דין בבית הגדול והקדוש.

מחלוקת הראשונים נובעת מתפיסותיהם השונות:

לפי הרמב"ם – קביעת החודשים מתבצעת באמצעות הראייה או באמצעות החשבון האסטרונומי. לפיכך, בזמן שאין בית דין – החודשים נקבעים ממילא על פי החשבון.

לפי הרמב"ן – קביעת החודשים תלויה בעצם החלטת בית הדין, ולכן שבית דין מוסמך יקבע את החודשים מראש עבור כל התקופה שבה לא יהיה בית דין שיקדש את החודש בפועל.

להרחבה: לדעת הרמב"ן (שם) – כל שלושה דיינים יכולים לקדש את החודש. לעומת זאת, לדעת הרמב"ם (ספר המצוות עשה קנג; קידוש החודש ה, א) – רק דייני בית הדין הגדול מוסמכים לכך. קידוש החודש הוא עניין ציבורי המסור לכלל עם ישראל, ולכן עליו להיעשות על ידי בית הדין הגדול, המייצג את האומה כולה.