המקור בתורה

בפרשת כי תשא (ל, יב-יג) נאמר:

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ...

מהפסוקים עולה שאין למנות את ישראל ישירות, אלא לדעת את המניין באמצעות נתינת מחצית השקל:

כשתחפוץ לקבל סכום מניינם לדעת כמה הם – אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מניינם. (רש"י, שם)

האם מדובר בציווי לדורות?

לפי הרמב"ן (שם) – יש כאן מצווה לדורות לתת מחצית השקל בעת שמונים את העם:

ומפני שלא נתפרש כאן אם היא מצוות דורות או לשעה למשה במדבר, טעה דוד ומנה אותם בלא שקלים, והיה הנגף בהם, והתודה עליו: 'ויאמר דוד אל ה' חטאתי מאד אשר עשיתי'.

לפי המושב זקנים (שם) – זו מצווה לשעתה בלבד, אך לדורות אפשר למנות את העם גם בדרכים אחרות:

פירש הרא"ש: דוקא עתה הוצרכו לכופר בשביל שחטאו במעשה העגל, לכן נמנו על ידי שקלים, אבל אין צריכים בכל מניין ליתן שקלים. וכן מצינו בשאול שמנאם בטלאים.

לפי הגר"א (אדרת אליהו, שם) – יש כאן שני דינים נפרדים:

איסור למנות את העם – איסור לדורות.

החובה לתת מחצית השקל בשעת המניין – מצווה לשעתה בלבד:

'כי תשא את' כו' – הוא מצוה לדורות בכל עת שימנה אותם, וכמו שכתוב בשאול ודוד... ואין המצווה לדורות שיתנו מחצית השקל במניינם, שהרי שאול פקד בבזק ובטלאים.

האם נמנה במניין המצוות?

הבאר שבע (תמיד כח.) תמה מדוע מוני המצוות לא מנו איסור זה בכלל הלאוין:

וביותר קשה לי, אמאי לא מנאו בעלי מוני מצוות הגזרה הזאת בכלל מניין הלאוין, שהרי ליכא מאן דפליג שהגזירה הזאת היא מצוה לדורות.

קושייתו קיימת לשיטת רש"י, שיש כאן איסור תורה לדורות.

הרי"פ פערלא (לאוין רסד-רסה) מתרץ בשני אופנים:

האיסור אינו כתוב מפורש בתורה אלא הוא "לאו הבא מכלל עשה", ויש ראשונים שאינם מונים לאוין שאינם איסורים מפורשים.

מן התורה אין איסור למנות את ישראל, אלא מצווה לתת מחצית השקל בשעת המניין.