המקור בתורה

בפרשת כי תשא (ל, יב-יג) נאמר:

כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם, וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם. זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'.

פירוש הציווי

לפי הפשט – הציווי עוסק בנתינת מחצית השקל בעת מניין ישראל:

כשתחפוץ לקבל סכום מניינם לדעת כמה הם – אל תמנם לגולגולת, אלא יתנו כל אחד מחצית השקל ותמנה את השקלים ותדע מניינם. (רש"י, שם)

לפי הגמרא (מגילה כט:) – בפרשייה זו נרמז גם החיוב לתת מחצית השקל בכל שנה לצורך קניית קרבנות ציבור.

האם נמנית כמצווה?

הרמב"ם (מצוה קעא) מונה את החיוב לתת מחצית השקל בכל שנה כמצוות עשה:

שציוונו לתת מחצית השקל בכל שנה, והוא אמרו יתעלה: 'ונתנו איש כופר נפשו לה'.

היראים אינו מונה מצווה זו.

לדעת הגר"א (אדרת אליהו, שם) – מצוות מחצית השקל הכתובה בתורה היא מצווה לשעתה בלבד, ואילו החובה לתת מחצית השקל בכל שנה לצורך קרבנות ציבור היא 'הלכה למשה מסיני' שחכמים סמכוה על הפסוקים:

ואין המצווה לדורות שיתנו מחצית השקל במניינם... והשקלים לקרבנות לא נכתבו בתורה, והיא הלכה למשה מסיני, ומרומז במה שדרשו חז"ל.

נקודה לעיון: גדר מצוות מחצית השקל

לכאורה, חיוב נתינת מחצית השקל בכל שנה נובע מצרכי המקדש – לשם קניית קרבנות ציבור. אולם מדברי הרמב"ם עולה שעצם הנתינה היא תכלית בפני עצמה: תרומת כסף לה' לשם ה' בכל שנה:

מצות עשה מן התורה ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה ושנה. (שקלים א, א)

לשיטתו, עצם נתינת הכסף מכפרת על האדם:

שציוונו לתת מחצית השקל בכל שנה, והוא אמרו יתעלה: 'ונתנו איש כופר נפשו לה''.

משום כך הרמב"ם עוסק במצווה זו בספר זמנים, ולא יחד עם מצוות המקדש שבספר עבודה.

להרחבה: הרמב"ם (שקלים א, א) כותב שיש לתת את מחצית השקל בבת אחת. הרוגוצ'ובר (צפנת פענח השלמה א) מסביר שטעם הדבר הוא שיש משמעות לעצם הנתינה: מעשה הנתינה עצמו דומה להקרבת קרבן. לפיכך, אין די בכך שבסופו של דבר תגיע מחצית השקל לידי הגזבר, אלא נדרש האדם מעשה נתינה מסוים של סכום זה.