המקור בתורה

בפרשת אמור (כג, מ) נאמר:

וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל, וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים.

דברי חז"ל

חז"ל (ספרא, שם) למדים מן הפסוק שיש הבחנה בין המקדש לבין הגבולין:

"וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן" – בגבולין מצוות ארבעת המינים נוהגת ביום הראשון בלבד.

"וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" – המצווה נוהגת במקדש בכל שבעת ימי החג:

'ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים' – ולא בגבולים כל שבעה.

מחלוקת הראשונים

לפי בעל המאור (סוכה כא.) – במקדש מקיימים את אותה מצווה הנוהגת ביום הראשון, אלא שהיא נמשכת שם לכל שבעת ימי החג:

שמצוותו מן התורה אינה אלא במקדש, משום דכתיב 'ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים', וכאילו אמר עד תשלום שבעת ימים, כי הראשון מצוותו מן התורה בכל מקום.

לפי רבנו מנוח (לולב ז, יג) – קיימים שני ציוויים נפרדים:

מצוות נטילה בגבולין – הנלמדת מן הפסוק: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן", ונוהג ביום הראשון בלבד.

מצוות שמחה במקדש – "פְּרִי עֵץ הָדָר... וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים", ונוהגת בכל שבעת הימים:

וההוא קרא ד'ולקחתם לכם', מרישיה לסיפיה מידריש ומסיפיה לרישיה מידריש, והכי קאמר קרא: 'ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל'. 'פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים'.

מניין המצוות

רוב מוני המצוות מונים את מצוות המקדש ומצוות הגבולין כמצווה אחת.

הרי"פ פערלא (עשה נב) מציין שרבנו שמעון הגדול מנה אותן כשתי מצוות נפרדות.

נפקא מינה

א.אדם שנטל לולב בביתו ביום הראשון ולאחר מכן הגיע למקדש:

לפי בעל המאור – כבר יצא ידי חובתו, ואינו צריך ליטול שוב.

לפי רבנו מנוח – חייב ליטול במקדש פעם נוספת.

ב.דין לולב שאול:

לפי בעל המאור – נטילה הלולב במקדש דינה כנטילה בגבולין ביום הראשון. לכן, כשם שביום הראשון נאמר "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם" – "משלכם", כך גם במקדש אין יוצאים בלולב שאול בכל הימים. (כן דעת התוספות (סוכה כט: ד"ה בעינן).

לפי רבנו מנוח – מצוות המקדש שונה במהותה ובדיניה ממצוות הגבולין. דרשת "לָכֶם – משלכם" חלה רק על מצוות הגבולין ביום הראשון, ואילו במקדש ניתן לצאת גם בלולב שאול. (כן דעת הרמב"ן (מלחמות סוכה טו.)).

ג.דין הנענועים:

לפי בעל המאור – כשם שבגבולין הנענועים אינם מעכבים, ודי בהגבהת הלולב, כך גם במקדש.

הרי"פ פערלא (מילואים ה) מציע שלפי רבנו מנוח,רק בגבולין הנענועים אינם מעכבים, משום שמעשה המצווה הוא הלקיחה. לעומת זאת, במקדש במקדש מעשה המצווה הוא השמחה, וביטויה הוא בנענועים – ולכן הם מעכבים.

נקודה לעיון: שיטת הרמב"ם

הרמב"ם במניין המצוות מונה רק את מצוות המקדש, ואינו מזכיר במפורש את חובת הנטילה בגבולין ביום הראשון:

שציוונו ליטול לולב ולשמוח בו לפני ה' שבעת ימים. (ספר המצוות עשה קסט)

ליטול לולב כל שבעת ימי החג. (פתיחה להלכות שופר וסוכה ולולב)