מקור המצווה

בפרשת אמור (כג, מב-מג) נאמר:

בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים, כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם.

גדר המצווה

הגמרא(סוכה כח:) מבארת שהמצווה היא לשבת בסוכה בדומה לאופן שבו האדם דר בדירתו כל השנה:

'תשבו' – כעין תדורו. מכאן אמרו, כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד? היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה.

בירושלמי (סוכה ב, י) מופיעה הגדרה חדה יותר, ולפיה המצווה היא שבשבעת ימי החג האדם יגור בסוכה:

כתיב 'בסכת תשבו' – ואין תשבו אלא תדורו. כמה דאת אמר 'וירשתם אותה וישבתם בה'. שיהא אוכל בסוכה ומטייל בסוכה ומעלה כליו לסוכה.

מחלוקת התנאים

לדעת רבי אליעזר (סוכה ב, י) – אדם חייב לאכול בסוכה בכל שבעת ימי החג, בבוקר ובערב:

רבי אליעזר אומר: ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה, אחת ביום ואחת בלילה.

לדעת חכמים (שם) – החיוב הוא רק באכילה בסוכה בלילה הראשון; בשאר החג אין חובת אכילה בסוכה, אלא שאין לאכול ולישון מחוץ לה:

וחכמים אומרים: אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד.

יסוד המחלוקת

לדעת רבי אליעזר – כשם שאדם אוכל בביתו ביום ובלילה, כך חייב הוא לאכול בסוכה ביום ובלילה:

מאי טעמא דרבי אליעזר? 'תשבו כעין תדורו' – מה דירה אחת ביום ואחת בלילה, אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה. (סוכה כז.)

לדעת חכמים – כשם שאדם אינו חייב לאכול בביתו, כך אינו חייב לאכול בסוכה:

ורבנן – כדירה, מה דירה אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל, אף סוכה נמי אי בעי אכיל אי בעי לא אכיל.(שם)

הלכה כדבריהם.

מחלוקת הראשונים

לדעת הריטב"א (כז. ד"ה הא דאמרינן) – אף שבשאר ימי החג אין חובת אכילה בסוכה, מכל מקום חובה בכל יום לעשות בה "שאר עניין":

בשאר ימי החג, כל שלא אכל קבע חוץ לסוכה, אם אכל כזית פת חוץ לסוכה ועשה שאר עניין בסוכה – יצא מחובת יום טוב וחובת סוכה.

לדעת הרשב"א (ג, רפז) ורוב הראשונים – מי שאינו אוכל ואינו ישן, אינו חייב להימצא בסוכה כלל.

נקודה לעיון: מצוות סוכה – קיומית או חיובית?

לדעת המנחת חינוך(שכה, י) – סוכה בלילה הראשון היא מצווה חיובית, ואילו בשאר ימי החג היא מצווה קיומית: אין האדם חייב לאכול ולישון בסוכה, אך יש בכך קיום מצווה.

השערי יושר (ג, כ) חולק וסובר שסוכה בכל ימי החג היא מצווה חיובית גמורה, אלא שגדר החיוב הוא שאם רצונו לאכול ולישון – עליו לעשות זאת בסוכה.

מדברי הר"ן (סוכה כג. ד"ה סוכה שבעה) עולה הגדרה שונה: סוכה היא אמנם מצווה חיובית, אך המצווה אינה בעצם הימצאות האדם בסוכה, אלא בכך שהסוכה תהיה דירתו במשך כל ימי החג. לפיכך, הסוכה צריכה לעמוד על תילה בכל שבעת ימי החג, גם בשעה שהאדם אינו מתכוון לשבת בה.

להרחבה: הגמרא (סוכה כז.) לומדת את חובת האכילה בסוכה בלילה הראשון מגזירה שווה מאכילת מצה:

נאמר כאן 'חמשה עשר' ונאמר 'חמשה עשר' בחג המצות. מה להלן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות, אף כאן לילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות.

הרב לייב מינצברג (בן מלך – חג המצות, עמ' מו)מבאר: בלילה ראשון של פסח נדרש האדם להגדיר שהמצה היא לחמו לכל שבעת ימי הפסח, ומכאן ואילך נחשבת היא לחמו אף אם אינו אוכל מצה בפועל. בדומה לכך, בלילה הראשון של סוכות נדרש האדם להגדיר שהסוכה היא דירתו, והגדרה זו ממשיכה לחול גם אם בפועל אינו נמצא בסוכה.