ספר זמנים מחולק לשני חלקים:

א.מצוות השביתה – הלכות שבת, עירובין, שביתת עשור ושביתת יום טוב.

ב.מצוות המועדים – הלכות חמץ ומצה, שופר וסוכה ולולב, שקלים, קידוש החודש, תענית ומגילה וחנוכה.

לסיום חלקו הראשון של הספר – נעמוד על יסודות מצוות השביתה.

א. גדר איסור מלאכה

הימים השונים נבדלים זה מזה בהיקף האיסור ובעונש:

שבת – אסורות ל"ט מלאכות; העושה מלאכה חייב סקילה.

יום הכיפורים – אסורות ל"ט מלאכות; העושה חייב כרת.

יום טוב – מותרת מלאכת אוכל נפש; העושה מלאכה אסורה – עובר בלאו.

הבדלים אלו ניתנים להבנה בשתי דרכים:

א.לדעת הטורי אבן (חגיגה יח. ד"ה מכלל) – ההבדל נובע מעוצמת קדושת היום:

כל דטפי קדושתו מחבירו חמיר איסורו. הילכך, שבת ויום הכיפורים דקדישי טפי – אסור בכל מלאכה; יום טוב דקיל מנהון – מותר אוכל נפש.

ב.ההבדלים מבטאים מהות שונה של כל יום:

שבת – היום שבו ה' שבת ממלאכה; לכן גם אנו שובתים בו לגמרי. עשיית מלאכה בשבת היא ביטוי לכפירה, ועל כן העונש – סקילה:

מדמה לעובד עבודת כוכבים דבסקילה, דמחלל שבת בפרהסיא ככופר בעיקר דכופר במעשה בראשית. (תוס' סנהדרין עח: ד"ה לא)

יום הכיפורים – יום מיוחד לתשובה ולכפרה, ולכן יש בו שביתה מכל ענייני הגוף – מלאכה ואכילה; העונש בשניהם כרת:

לעניין צום כיפור יש טעם ברור: כדי להקנות את רעיון התשובה... לכן שובתים בו מכל הנאה גופנית ומכל השתדלות בתועלת גופנית, כלומר עשיית המלאכות. (מורה נבוכים ג, מג)

יום טוב – "מִקְרָא קֹדֶשׁ", ולכן נאסרה "מְלֶאכֶת עֲבֹדָה" הפוגעת בצביון היום; מלאכה לצורך אוכל נפש – מותרת.

ב. מצוות השבת ואיסוריה

בנוסף לאיסור מלאכה, יש בשבת דינים נוספים:

איסורים: תחומין, מחמר, שביתת בהמתו, שביתת עבדו ואמתו.

מצוות: קידוש, כבוד ועונג, שלוש סעודות.

נחלקו ראשונים ואחרונים אם דינים אלו נוהגים גם ביום טוב.

ביסוד הדיון עומדות שתי שאלות:

א.גדר כל דין – האם הוא דין כללי או ייחודי לשבת.

ב.היחס בין שבת ליום טוב – האם ההבדל הוא רק בחומרת הקדושה, או במהות היום עצמו.

ג. איסורי "שבות"

מלבד ל"ט המלאכות, יש בשבת איסורי "שבות" רבים.

לפי תוספות (שבת קיד: ד"ה אלא) – איסורים אלו אינם נכללים במצוות השביתה, אלא הם גזירות דרבנן.

לפי הרמב"ן (ויקרא כג, כד; דרשה לראש השנה) – פרטי ה"שבות" דרבנן, אך עצם החיוב שהשבת תהיה יום מנוחה – מן התורה.

ביום הכיפורים, מלבד איסור אכילה ושתייה, יש איסור בכל הנאות הגוף:

לפי רבנו תם (תוס' יומא עז. ד"ה דתנן) – האיסור מדרבנן.

לפי הרמב"ם (לא תעשה קסד; שביתת עשור א, ה)והר"ן (יומא א. ד"ה יום הכפורים) – מקור האיסור בדרשה גמורה, המחייבת שביתה מוחלטת מכל הנאות הגוף.

ד. דין חול המועד

תוקף האיסור:

לפי רש"י (מועד קטן יא: ד"ה אלא)והרמב"ן (פסקי חולו של מועד) – האיסור מן התורה.

לפי רבנו תם (תוס' חגיגה שם, ד"ה חולו) – האיסור מדרבנן.

גדר האיסור:

לפי הרמב"ן (שם) – עקרונית חול המועד אסור בל"ט מלאכות, אלא שההיתרים רחבים יותר מביום טוב.

לפי רש"י (מועד קטן ב: ד"ה בשלמא) והיראים(סימן שד) – האיסור הוא רק במלאכת טורח.

מהות האיסור:

לפי הרמב"ם (שביתת יום טוב ז, א)והרמב"ן (שם)– האיסור נובע מקדושת המועד.