דברי חז"ל

בתורה מפורש איסור מלאכה רק ביום טוב, אולם הגמרא לומדת מדרשות שונות שגם חול המועד אסור במלאכה:

'את חג המצות תשמר שבעת ימים' – לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה, דברי רבי יאשיה.

רבי יונתן אומר... קל וחומר: ומה ראשון ושביעי שאין קדושה לפניהן ולאחריהן – אסור בעשיית מלאכה, חולו של מועד שיש קדושה לפניהן ולאחריהן – אינו דין שיהא אסור בעשיית מלאכה... הואיל וקרוי 'מקרא קדש' דין הוא שאסור בעשיית מלאכה...

'כל מלאכת עבדה לא תעשו' – לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה., דברי רבי יוסי הגלילי.

רבי עקיבא אומר... 'אלה מועדי ה'' וגו'... אין הכתוב מדבר אלא בחולו של מועד, ללמדך שאסור בעשיית מלאכה...

'ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה'' – מה שביעי עצור – אף ששת ימים עצורין.

האם מדובר באיסור תורה?

לפי רש"י (מועד קטן יא: ד"ה אלא)והרמב"ן (פסקי חולו של מועד) – האיסור מן התורה:

חולו של מועד דאסירא ביה מלאכה מדאורייתא. (רש"י)

לפי רבנו תם (תוס' חגיגה שם, ד"ה חולו) – האיסור מדרבנן, והדרשות אינן אלא אסמכתא:

משמע לפי האמת דלא מיתסר רק מדרבנן.

האם האיסור נמנה במניין המצוות?

המגיד משנה (שביתת יום טוב ז, א) כותב שמוני המצוות לא מנו איסור זה, ומכאן שאינו אלא מדרבנן:

שאם היה חולו של מועד אסור דבר תורה היה איסורו לאו או עשה, ולא מצאנוהו, ואין אחד מן המחברים שמנו המצוות מי שמנה חולו של מועד. אלא אסמכתא בעלמא הוא.

בה"ג (מצוה פ) כותב:

לשומרו שבעת ימים.

הרי"פ פערלא (עשה לח-לט) כותב שכוונתו לדרשתו של רבי יאשיה, המלמדת על איסור מלאכה בחול המועד:

'את חג המצות תשמר שבעת ימים' – לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה.

לשיטת הרמב"ם (שורש ב)– בתרי"ג נמנות רק מצוות המפורשות בכתוב, ולא דינים שמקורם בדרשה. לכן, אף אם מדובר בדרשה גמורה – אין למנותה.

הרמ"ע מפאנו (סימן קח) כותב שהאיסור מן התורה, אלא שהוא כלול במצוות שביתת ביום טוב:

ששביתה זו נטפלת ל'שבתון מקרא קדש' האמור ביום טוב, ועשה שבזה ובזה חד הוא.

נקודה לעיון: גדר איסור מלאכה בחול המועד

לדעת הרמב"ן (שם) – גם חול המועד אסור בל"ט מלאכות, אלא שההיתרים בו רחבים יותר מאשר ביום טוב:

הלכות מועד... נראה לי שהלכו בהן על דרך יום טוב עצמו שהתירה בו תורה אוכל נפש ואסרה שאר דברים, ומכשירים נמי התירה בשאי אפשר להן לעשותו מערב יום טוב יותר משאר מלאכות.

לדעת רש"י והיראים – חול המועד אינו אסור במלאכה אלא בטרחה:

בשלמא מועד – משום הכי שרי, דלא אסיר בשום מלאכה אלא משום טירחא.

(רש"י מועד קטן ב: ד"ה בשלמא)

מדתלי תלמודא איסור מלאכה חולו של מועד בטרחא, למדנו דלא מיתסרא אלא מלאכת טורח. הלכך, הלוואות ומלאכה מועטה בביתו מותרת. (יראים שד)

להרחבה: הטורי אבן (חגיגה שם, ד"ה ר' יונתן) כותב שהעושה מלאכה בחול המועד לוקה. אולם, ברמב"ן (עבודה זרה כב. ד"ה ומדמקשה) מפורש שאין בו לא לאו ולא מלקות, אלא 'איסור עשה' בלבד:

ומיהו אין בזה מן התורה לא לאו ולא מלקות... דמפיק לה מ'מקראי קדש', דאיסור עשה רמז לך הכתוב בו.