דברי חז"ל

הגמרא (ביצה כ:) מביאה מחלוקת בין בית הלל לבית שמאי מה בא למעט הפסוק "הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם":

אמרו להם בית שמאי: והלא כבר נאמר 'לכם' – ולא לגבוה. אמרו להם בית הלל: והלא כבר נאמר 'לה'' – כל דלה'. אם כן מה תלמוד לומר 'לכם'? 'לכם' – ולא לנכרים, 'לכם' – ולא לכלבים.

מחלוקת הראשונים

לפי הרשב"א (שם, ד"ה תני תנא) – הדרשה מלמדת שבמצבים אלו היתר אוכל נפש אינו חל, ולכן העושה מלאכה במצבים אלו – לוקה.

לפי תוספות (יב. ד"ה השוחט) – הדרשה אינה מצמצמת את היתר אוכל נפש. ההיתר קיים אף במצבים אלו, אלא שהדרשה מלמדת שיש כאן לאו הבא בכלל עשה:

גבי יום טוב דאוכל נפש הותר.. והוא הדין בנדרים ונדבות... וכיון דאשכחנא דהותרו בהדיא, לא אמרינן אהדריה לאיסורא קמא... וקאי דוקא בעשה.

האם האיסור נמנה במניין המצוות?

לפי הרשב"א– הדרשה אינה יוצרת איסור עצמאי, ולכן אין למנותה במניין המצוות.