המקור בתורה
בפרשת אמור מצווה התורה שלא לעשות "מְלֶאכֶת עֲבֹדָה" בשישה ימים טובים:
וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חַג הַמַּצּוֹת לַה'.... בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. (ויקרא כג, ו-ז)
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. (שם, ח)
עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'... וּקְרָאתֶם בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. (שם, טז-כא)
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן... כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. (שם, כד-כה)
בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת... בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ, כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. (שם, לד-לה)
בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם... כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ. (שם, לו)
הרמב"ם (לא תעשה שכג-שכח) ושאר הראשונים מונים אזהרות אלו כשישה לאוין נפרדים.
מחלוקת הראשונים
לפי רש"י (ויקרא כג, ז) – "מְלֶאכֶת עֲבֹדָה" היא מלאכת דבר האבד. התורה מלמדת שגם מלאכות שיש בהן חסרון כיס אסורות ביום טוב:
'מלאכת עבודה' – אפילו מלאכות החשובות לכם עבודה וצורך, שיש חסרון כיס בבטלה שלהן, כגון דבר האבד.
לדעתו, היתר עשיית מלאכה לצורך אוכל נפש נלמד מן הפסוק בפרשת בא (שמות יב, טז):
אַךְ אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְכָל נֶפֶשׁ הוּא לְבַדּוֹ יֵעָשֶׂה לָכֶם.
לפי הרמב"ן (שם) – ""מְלֶאכֶת עֲבֹדָה" היא מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש:
אבל פירוש 'מלאכת עבודה' – כל מלאכה שאינה לצורך אוכל נפש... ומלאכה שהיא באוכל נפש היא מלאכת הנאה לא מלאכת עבודה.
יסוד המחלוקת
לפי רש"י – איסור מלאכה ביום טוב דומה לאיסור מלאכה בשבת, אלא שהתורה התירה עשיית מלאכה לצורך אוכל נפש.
לפי הרמב"ן – קיים הבדל עקרוני ביניהם:
בשבת – כל מלאכה אסורה, תעשייתית וביתית כאחד.
ביום טוב – נאסרו רק מלאכות תעשייתיות, הנעשות לימים הרבה.
נפקא מינה
מלאכת אוכל נפש שאפשר לעשותה מערב יום טוב
לפי רש"י (ביצה כג: ד"ה אין) – ההיתר רק למלאכות שאי אפשר לעשותן מערב יום טוב:
אף על גב דשחיטה ואפייה ובישול מאבות מלאכות הן והותרו לצורך יום טוב, טעמא משום דאי אפשר מערב יום טוב... אבל צידה אפשר לצודו מבעוד יום.
לפי הרמב"ן (מלחמות ביצה יג:) – מותרות גם מלאכות שאפשר לעשותן מערב יום טוב:
מה שכתב רש"י ז"ל... אינם דברים נכונים, שאוכל נפש עצמו דבר תורה מותר לעשותו ביום טוב אף על פי שאפשר לעשותו מערב יום טוב, ולא מחלקינן בהו אלא במכשירין.
עשיית מלאכה תעשייתית לצורך אוכל נפש
לפי רש"י – יש להתיר כל מלאכה הנעשית לצורך אוכל נפש כאשר אי אפשר לעשותה מערב יום טוב.
לפי הרמב"ן – ההיתר חל רק מלאכות ביתיות; מלאכות תעשייתיות אסורות אף לצורך אוכל נפש:
הוו יודעים שלא כל המלאכות הותרו ביום טוב, אלא הכשר המאכלים לאוכלן... שלא התירה תורה ביום טוב אלא מלאכות של יומן.
נקודה לעיון: שיטת הרמב"ם
לדעת הרמב"ם, בהיתר אוכל נפש יש שלושה עקרונות:
א.ההיתר מוגבל דווקא למלאכות הכנת האוכל (שביתת יום טוב א, ב).
ב.הבערה והוצאה – הותרו ללא הגבלה, אף שאינן מלאכות הכנת אוכל באופן ישיר (שם, ד).
ג.מלאכות שאפשר לעשותן מערב יום טוב בלא הפסד – נאסרו מדרבנן.
להרחבה: השאגת אריה(סימן קב) לומד מן המשנה בפסחים (סה:) שהיתר מלאכת אוכל נפש נובע ממצוות שמחת יום טוב: מעיקר הדין ראוי היה שיום טוב ייאסר בכל מלאכה כדין שבת, ורק השמחה המתבקשת ביום גורמת להיתר.
לעומת זאת, לפי דרכו של הרמב"ן – אפשר שאיסור מלאכה ביום טוב שונה מהותית מהאיסור בשבת: שבת היא יום שביתה מוחלטת, ולכן נאסרת כל מלאכה. יום טוב אינו במהותו יום שביתה, אלא יום שמלאכה תעשייתית פוגעת בקדושתו ובצביונו; ולכן נאסרה בו אלא "מְלֶאכֶת עֲבֹדָה".