המקור בתורה

בפרשת אחרי מות (ויקרא טז, לא) ובפרשת אמור (ויקרא כג, לב) נאמר:

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם, חֻקַּת עוֹלָם.

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם.

מחלוקת הראשונים

לפי הרמב"ם (עשה קסה; שביתת עשור א, א) – הפסוק מלמד על מצוות עשה לשבות ממלאכה ביום הכיפורים:

מצות עשה לשבות ממלאכה בעשור לחדש השביעי, שנאמר: 'שבת שבתון הוא לכם'.

לפי רש"י (שבת קיד: ד"ה אלא לאו) – הפסוק אינו עוסק בשביתה ממלאכה אלא בשביתה מכל הנאות הגוף:

ואף על גב דכתיב ביה נמי 'שבתון שבות' – לאו ממלאכה הוא, אלא מכל דבר המעכב מלהתענות, מדסמכינן ל'ועניתם'. הכי דרשינן לה בפרק בתרא דיומא, לרחיצה וסיכה ודומין להם.

יסוד המחלוקת

לדעת הרמב"ם – דיני השביתה ביום הכיפורים מקבילים לדיני השביתה בשבת:

וכל דבר שאסור לעשותו בשבת אף על פי שאינו מלאכה, אסור לעשותו ביום הכפורים... כללו של דבר: אין בין שבת ליום הכפורים בעניינים אלו, אלא שזדון מלאכה בשבת בסקילה וביום הכפורים בכרת. (שביתת עשור א, ב)

לדעת רש"י – בשבת יש מצווה מן התורה על שביתה מוחלטת גם מדברים שאינם מלאכה, אך ביום הכיפורים האיסור הוא רק על מלאכה, ואין ציווי על שביתה מעניינים אחרים:

דמידי דלאו מלאכה קאי עליה בעשה ד'שבתון שבות'... ובשאר יום הכיפורים שרי. (רש"י, שם)