הרמב"ם מונה בהלכות שבת חמש מצוות:

א."וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת" (שמות כג, יב) – מצוות השביתה

ב."לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה" (שמות כ, י) – איסור עשיית מלאכה

ג."לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת" (שמות לה, ג) – איסור להעניש

ד."אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות טז, כט) – איסור יציאה מן התחום

ה."זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" (שמות כ, ח) – מצוות קידוש

גדרי המצוות

גדר איסור עשיית מלאכה מוסכם: עשיית אחד מל"ט מלאכות המשכן.

גדר מצוות השביתה:

תוספות (שבת קיד: ד"ה אלא) – שביתה ממלאכה בלבד.

הרמב"ן (ויקרא כג, כד) – כוללת גם מנוחה מדברים שאינם מלאכה.

האיסור להעניש הוא חידוש של הרמב"ם. מן הבבלי (יבמות ו: סנהדרין לה:) משמע שהפסוק בא ללמד שמיתת בית דין אינה דוחה שבת – ולא איסור עצמאי.

איסור תחומין, לדעת ראשונים רבים (רמב"ן לא תעשה שכב; רא"ש עירובין א, כד) הוא מדרבנן בלבד.

ביחס למצוות "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ", הרמב"ן (שמות כ, ח) חולק על הרמב"ם:

בפסוק יש ציווי לזכור את שבת בימות החול.

מהות המצווה – לקדש את השבת (בדומה לקידוש החודש), ולא רק להזכיר את קדושתה.

מצוות שלא נמנו על ידי הרמב"ם

הרמב"ם אינו מונה כמצווה נפרדת את איסור מחמר,שביתת עבדו ואמתו, בנו ובהמתו. הוא חולק רק על מצוות שביתת הבן; שאר הדינים קיימים אצלו, אך כלולים במצוות השביתה.

היראים (תיב, תכט, צב) מונה מצוות כבוד ועונג ושלוש סעודות – אך לדעת הרמב"ם אין אלו מצוות מן התורה ולכן אינן נמנות.

היראים (תי)מונה גם את מצוות מורא שבת, ובה"ג (מז) את מצוות שמחת שבת; רוב הראשונים חולקים על עצם קיומן.

התשב"ץ (זוהר הרקיע יט) מונה את מצוות תוספת שבת; רוב הראשונים כוללים אותה במצוות השביתה, והרמב"ם חולק על קיומה.

לפי רש"י (ביצה ב: ד"ה והכינו)נראה שיש למנות גם את מצוות "וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ", אך מצווה זו אינה מופיעה במנייני המצוות המקובלים.