דברי חז"ל

בפרשת בשלח (שמות טז, כה) נאמר:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַה', הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה.

הגמרא (שבת קיז:) לומדת מן הפסוק, המזכיר שלוש פעמיים "הַיּוֹם", שחובה לאכול שלוש סעודות בשבת:

כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת? שלוש... 'ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה', היום לא תמצאוהו בשדה'.

האם מדובר במצווה דאורייתא?

לדעת היראים (מצוה צב) – זו מצווה מן התורה:

ציווה יוצרנו בפרשת ויהי בשלח שיאכלו בני ישראל ג' סעודות בשבת.

לדעת רבנו תם (ספר הישר התשובות ע) – זו מצווה דרבנן זכר למן:

ונשים אם חייבות, נראה דאף הם היו באותו הנס, דמן לחם משנה היה לכולם... ועוד דמצוות עשה דרבנן שווה בכל.

האם זו מצווה בפני עצמה?

לפי היראים ורבנו תם – זו מצווה עצמאית.

לפי האור זרוע (הלכות שבת נב)– החיוב לאכול שלוש סעודות הוא חלק ממצוות עונג שבת:

דמידי הוא טעמא אלא משום עונג.

נפקא מינה

חיוב מי שאינו רעב:

לפי היראים ורבנו תם – חייב בשלוש סעודות גם כשאינו רעב, אלא אם האכילה גורמת לו עינוי:

ויהא זהיר מאד לקיים סעודה שלישית... ואף אם הוא שבע הרבה יכול לקיים אותה בכביצה... והחכם עיניו בראשו שלא ימלא בטנו בסעודת הבוקר. (טור אורח חיים רצא)

לפי האור זרוע (שם) – אם האכילה אינה גורמת לו עונג, אינו חייב בשלוש סעודות:

אם לא היה רעב אינו חייב בג' סעודות, דמידי הוא טעמא אלא משום עונג, וכיון שהוא שבע ואוכל אין זה עונג.

חלוקת סעודה אחת לשתיים:

לפי היראים ורבנו תם – אפשר לקיים את המצווה על ידי חלוקת סעודה אחת לשתיים:

הגיע זמן המנחה, יכולין לעשותה מיד אחר סעודת שחרית. (טור, שם)

לפי האור זרוע (שם)– חלוקה כזו אינה מוסיפה עונג, ולכן אינה מועילה:

וקשה על מנהגם, דמה הועילו שחילקו סעודתם... הואיל וטעם ג' סעודות משום עונג הוא, וכי בעבור שיברך באמצע סעודה מתענג, יותר הוא מצטער.

להרחבה: הגמרא (שם) לומדת מפרשת בשלח גם את החיוב לבצוע על שתי כיכרות:

אמר רבי אבא: בשבת חייב אדם לבצוע על שתי ככרות, דכתיב: 'לחם משנה'.