מקור הדין

הגמרא (שבת כה:) אומרת:

הדלקת נר בשבת – חובה.

האם נמנית במניין המצוות?

בה"ג(מצוה קלח) מונה את הדלקת נר שבת כמצווה.

רוב הראשונים אינם מונים מצווה זו.

טעם המחלוקת

שיטת בה"ג מבוססת על שתי הנחות:

שגם מצוות דרבנן נכללות בתרי"ג המצוות.

שנר שבת היא מצווה עצמאית.

רוב הראשונים חולקים לפחות על אחת מן ההנחות הללו:

מצוות דרבנן אינן בכלל תרי"ג (כשיטת הרמב"ם (שורש א)).

נר שבת אינה מצווה בפני עצמה, אלא חלק ממצוות כבוד שבת ועונג שבת.

נקודה לעיון: נר שבת – כבוד שבת או עונג שבת?

הרמב"ם (שבת ו, א) כותב שעונג שבת דורש שיהיה נר דלוק בביתו של האדם:

הדלקת נר בשבת אינה רשות... אלא חובה. ואחד אנשים ואחד נשים חייבין להיות בבתיהן נר דלוק בשבת, שזה בכלל עונג שבת.

בנוסף, הרמב"ם (שבת ל, ה) כותב שמשום כבוד שבת צריך שיהיה נר דלוק עם כניסת השבת:

וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת. ויהיה נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת, שכל אלו לכבוד שבת הן.

הגרי"ז (חידושי הגר"ח שבת כג:) מבאר שיש כאן שני דינים נפרדים:

עונג שבת – מתקיים בשבת עצמה, בכך שבבית האדם יהיה נר דלוק במהלך שבת.

כבוד שבת –מתקיים לפני השבת, בכך שבשעת כניסת השבת יהיה נר דלוק בבית.

להרחבה: מניין המצוות של היראים מבוסס על מניינו של בה"ג, אולם לדעתו בתרי"ג נכללות רק מצוות מן התורה. לכן, אף שהיראים(סימן תכט) מונה את הדלקת נר שבת, כוונתו למצוות כבוד שבת, שהדלקת הנר היא חלק ממנה.