מקור המצוות

בספר ישעיהו (נח, יג-יד) נאמר:

אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי, וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר. אָז תִּתְעַנַּג עַל ה' וְהִרְכַּבְתִּיךָ עַל בָּמֳתֵי אָרֶץ וְהַאֲכַלְתִּיךָ נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ כִּי פִּי ה' דִּבֵּר.

האם נמנות במניין תרי"ג המצוות?

בה"ג (מצוה מח)והסמ"ק (מצוה רפא) מנו את מצוות עונג שבת במניין המצוות.

היראים (מצוה תיב; מצוה תכט) מונה הן את כבוד שבת והן את עונג שבת כמצוות מן המניין

הרמב"ם אינו מונה מצוות אלו כלל.

יסוד המחלוקת

לדעת הרמב"ם (שורש א) – מצוות מדרבנן אינן נמנות במניין המצוות. לדעתו, כבוד ועונג הם מצוות מדברי סופרים שנתפרשו על ידי הנביאים:

ארבעה דברים נאמרו בשבת, שניים מן התורה ושניים מדברי סופרים והן מפורשין על ידי הנביאים. שבתורה – זכור ושמור, ושנתפרשו על ידי הנביאים – כבוד ועונג, שנאמר: 'וקראת לשבת עונג ולקדוש ה' מכובד'. (שבת ל, א)

בה"ג מונה גם מצוות מדרבנן. ייתכן שלכן הוא מונה את מצוות עונג שבת.

היראים סובר כי כבוד ועונג הן מצוות דאורייתא שמקורן בקבלה מסיני, ורק נסמכו אחר כך על פסוקי הנביאים:

מצות עונג שבת גמרא גמירא לה עד דאתא ישעיה ואסמכה אקרא. (מצוה תיב)

ויען אמרו נביאים: 'וכבדתו מעשות דרכיך' אמרו חכמים וציוו להדליק נר בשבת לכבוד שבת... ועד דלא אתא ישעיהו גמרא גמירי ליה ואסמכוה אקרא. (מצוה תכט)

לדעתו – בניגוד לעמדת הרמב"ם (אגרות הרמב"ם, עמ' תנג) – גם מצוות שמקורן בקבלה מסיני נמנות במניין המצוות, אף אם אינן נזכרות במפורש בתורה שבכתב.

הסמ"ק סובר כי עונג שבת רמוז בתורה עצמה:

להתענג בשבת, דכתיב: 'וקראת לשבת עונג', וכן רמזה משה רבינו בתורה, דכתיב: 'ועשית כל מלאכתך' – ואיך יוכל אדם לעשות כל מלאכתו בשבוע אחד? אלא יראה לאדם בכל שבת שיהיו כל מלאכותיו עשויות, ואין לך עונג גדול מזה.

נקודה לעיון: כבוד ועונג – מצווה אחת או שתיים?

לדעת הסמ"ק – כבוד ועונג כלולים במצווה אחת:

להתענג בשבת, דכתיב: 'וקראת לשבת עונג'... ובכלל זה כתיב: 'וכבדתו מעשות דרכיך'.

לדעת הרמב"ם – מדובר בשתי מצוות נפרדות:

ארבעה דברים נאמרו בשבת: שניים מן התורה ושניים מדברי סופרים... כבוד ועונג.

כבוד שבת מתקיים בערב שבת:

איזהו כבוד זה שאמרו חכמים? שמצווה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת, ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מייחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך... ומכבוד שבת שילבש כסות נקייה... אסור לקבוע סעודה ומשתה בערב שבת מפני כבוד השבת... וצריך לתקן ביתו מבעוד יום מפני כבוד השבת (שבת ל, ב-ה)

עונג שבת מתקיים בשבת עצמה:

איזה הוא עונג זה שאמרו חכמים? שצריך לתקן תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם לשבת... אכילת בשר ושתיית יין בשבת עונג הוא לה... תשמיש המיטה מעונג שבת הוא. (שם, ז-יד)

להרחבה: שולחן ערוך הרב (רמב, א) כותב כי יסוד מצוות כבוד ועונג הוא מהתורה עצמה:

שני דברים נתפרשו בשבת על ידי הנביאים, והם כבוד ועונג... ועיקרן מן התורה, שהשבת הוא בכלל 'מקראי קדש'... ו'מקרא קדש' פירשו חכמים: לקדשו ולכבדו בכסות נקיה ולענגו בעונג אכילה ושתייה.

לדבריו, שבת מוגדרת כ"מִקְרָא קֹדֶשׁ", ובספרא (ספרא אמור יב) נאמר: "קדשהו... במאכל ובמשתה ובכסות נקייה". לכן, עצם מושג "מִקְרָא קֹדֶשׁ" מחייב מן התורה לכבד ולענג את השבת; פסוקי ישעיהו אינם יוצרים את החיוב אלא מפרשים אותו.