המקור בתורה

הציווי על שמירת השבת מופיע בפרשת כי תשא (שמות לא, יג-טז) ובפרשת ואתחנן (דברים ה, יח):

אַךְ אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ... וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת... וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת.

שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ.

האם נמנית כמצווה עצמאית?

הרמב"ם אינו מונה כמצווה.

היראים (סימן תיא) מונה כמצווה:

ציווה לתת שמירת שבת על לבו, דכתיב בפרשת כי תשא: 'ושמרתם את השבת'... וכתיב בדברות אחרונות: 'שמור את יום השבת לקדשו'. ושמירה היא בלב, דכתיב: 'ואביו שמר את הדבר'. ואף על פי שפירשנו שמירת לב, למדנו גם מזה המקרא שציווה יוצרנו שישמור מלעשות מלאכה בשבת.

יסוד המחלוקת

לפי הרמב"ם – אין בפסוק ציווי חדש, אלא לשון שונה לציווי על השביתה.

לפי היראים – בפסוק מופיע ציווי שהאדם שייתן את שמירת השבת על ליבו ויזכור אותה תמיד, וכך יימנע מעשיית מלאכה בה.