המקור בתורה

בפרשת משפטים (שמות כג, יב) נאמר:

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר.

האם נמנית כמצווה עצמאית?

רס"ג (עשה לז) מונה ארבע מצוות נפרדות:

שמור השבת – אתה, ובניך, ועבדיך, ובהמתך ישבותו בו.

בה"ג (מצוה קכט) כולל את שביתת בהמה יחד עם שביתת עבד ואמה:

לשבות עבדך ואמתך ובהמתך כמוך.

היראים (סימן רכו) מונה את שביתת עבד ואמה, ומשמיט את שביתת בהמה.

הרמב"ם והרמב"ן אינם מונים אותה כמצווה עצמאית:

לפי הרמב"ם (שבת כ, א) – היא חלק מהמצווה הכללית של שביתה בשבת:

אסור להוציא משא על הבהמה בשבת, שנאמר: 'למען ינוח שורך וחמורך'... ואם הוציא על הבהמה אף על פי שהוא מצווה על שביתתה אינו לוקה, לפי שאיסורו בא מכלל עשה.

לפי ספר החינוך (מצוה לב) – היא חלק מאיסור עשיית מלאכה בשבת:

שלא לעשות מלאכה ביום השבת אנחנו, ולא נניח לעשות לבנינו ועבדינו ובהמותינו, שנאמר: 'לא תעשה כל מלאכה' וגו'.

מהות מצוות שביתת בהמתו

תוספות (שבת קכב. ד"ה מעמיד) מביאים את דברי המכילתא (שם), שממנה עולה שהאיסור הוא שהבהמה תטרח; לכן מעשים שנעשים להנאתה – מותרים:

'למען ינוח שורך וחמורך' – הוסיף לו... להיות תולש מן הקרקע ואוכל. אתה אומר לכך בא, או לא בא אלא שיחבשנו בתוך ביתו? אמרת אין זה נייח אלא צער.

הרשב"א (תשובות החדשות כד) כותב שטעם זה אינו סיבת ההיתר; האיסור הוא להעביד את הבהמה, ומה שהיא עושה מדעת עצמה – אינה בכלל המצווה:

נראה לי דאותו טעם... אינו עיקר, אלא עיקר היתר העמדת הבהמה על גבי עשבים בשבת, היינו משום שהיא היא שאוכלת מדעתה, ואין עליה מצות השביתה אלא אנו הוא שנצטווינו בשביתתה.

יסוד המחלוקת

לפי תוספות – מנוחת הבהמה היא ערך עצמי:

ורצתה רחמנא שבשבת קודש... ינוחו ויתענגו כל בעלי נפש חיה בעלי ההרגשה. (אור שמח שבת כה, כו)

לפי הרשב"א – מנוחת הבהמה היא חלק מחובת האדם לשבות:

כי אין הכונה להיות השביתה והמנוחה בשבת כדי שינוחו בו השור והחמור... רק פירושו: ולמען שתשבות ביום השביעי ולא תבוא לידי מלאכה, ינוח גם שורך וחמורך.(שו"ת הרשב"א החדשות שסח)

נפקא מינה

לפי תוספות – ייתכן שאסור אף לפגוע במנוחת הבהמות גם כשהיא אינה עושה מלאכה:

אין רוכבין על גבי בהמה... וכתב הרא"ש, דבירושלמי קאמר מפני שהוא מצווה על שביתת בהמתו... כיון שהבהמה מצטערת ברכיבתו עליה. (בית יוסף שה)

לפי הרשב"א (עבודה זרה טו. ד"ה אי) – האיסור רק כאשר הבהמה עושה מלאכה מל"ט מלאכות:

ואם תאמר, אכתי איכא... דקא עביד בה מלאכה ואיכא משום 'למען ינוח' וגו'. יש לדחוק, דלא מנסו לה אלא בחצר, והולכת משאוי בחצר לא מיקרייא מלאכה דניחוש לה.

נקודה לעיון: שביתת כלים

הגמרא (שבת יח.) מציינת שבית שמאי ובית הלל נחלקו אם יש מצווה מן התורה שגם כלי האדם ישבתו בשבת:

דאמר רב אושעיא אמר רב אסי: מאן תנא שביתת כלים דאורייתא – בית שמאי היא ולא בית הלל.

האור שמח (שבת כה, כו) טוען שמחלוקתם תלויה בשתי ההבנות דלעיל:

לבית שמאי – שביתת בהמה נובעת מן החובה שכל מלאכת האדם תיפסק; ממילא גם כליו צריכים לשבות.

לדעת בית הלל – שביתת בהמה נועדה למנוחת בעלי החיים, ולכן היא אינה שייכת בכלים:

דלענין שבת חזינן דרחמנא קפדה רק על בעלי חיים שישבותו וינוחו... משום דאית בהו הרגשת צער מלאכה... איברא כל זה אינו אלא למאן דאמר דשביתת כלים ליכא בשבת, אבל למאן דאמר דאף בכלים מוזהר בשבת... על כורחך המצוה היא משום האדם, שיהיו כל ענייניו נפסקים ושובתים בשבת... אם כן לא היה מכוון התורה מצד הרגשת בעלי חיים כלל.

להרחבה: לאור ההנחה ששביתת בהמה היא מצווה עצמאית, האחרונים דנו לגביה בשאלות שונות:

האם המצוה נוהגת גם ביום טוב? (מגן אברהם רמו, יב)

האם החיוב חל גם על נשים? (רבי עקיבא איגר שבת נא:; מנחת חינוך מצוה לב)

האם החיוב קיים גם בזמן תוספת שבת(פרי מגדים משבצות זהב רסו, ו)