מקור האיסור

הגמרא (שבת קנג:) לומדת מהכתוב (שמות כ, י) "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה... וּבְהֶמְתֶּךָ", שקיים איסור להנהיג בהמה בעשיית מלאכה בשבת:

אמר מר, אין עמו נכרי – מניחו על החמור. והלא מחמר, ורחמנא אמר: 'לא תעשה כל מלאכה'.

האם נמנה כלאו עצמאי?

רוב הראשונים אינם מונים את איסור מחמר כלאו בפני עצמו.

הרשב"ץ (זוהר הרקיע קלא) תמה על כך, וסובר שזהו לאו נפרד:

אלא שאני תמה, למה לא נמנה בשבת שני לאוין: האחד במיתה והשני באזהרה, והוא המחמר.

יסוד המחלוקת

לדעת רוב הראשונים – איסור מחמר הוא חלק מאיסור עשיית מלאכה. התורה אסרה הן עשיית מלאכה בגופו והן עשיית מלאכה בשיתוף עם בעלי חיים.

לדעת הרשב"ץ – יש כאן שני איסורים נפרדים:

איסור עשיית אחת מל"ט מלאכות.

איסור לגרום לבהמתו לעשות מלאכה בשבת.

היחס בין איסור מחמר למצוות "שביתת בהמתו"

בציווי על השבת בפרשת משפטים (שמות כג, יב) נאמר:

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת, לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר.

לדעת רוב הראשונים – אלו שני דינים נפרדים:

איסור מחמר – אזהרה שלא לעשות מלאכה בשותפות עם בהמה, והוא נוהג גם בבהמה שאינו שלו.

מצוות "שביתת בהמתו" – מצוות עשה בלבד, החלה דווקא על בהמתו:

דאדם מוזהר על שביתת בהמתו, דכתיב 'למען ינוח' וגו'. ומיהו לאו ד'לא תעשה מלאכה אתה ובהמתך' ליכא אלא במחמר. (תוס' שבת נא: ד"ה במה)

לדעת הרשב"ץ – איסור מחמר נובע מחובת "שביתת בהמתו". לפיכך, הוא נוהג רק בבהמתו, ומי שאינו משביתה – עובר בלאו.

נקודה לעיון: איסור מחמר ביום טוב

הכלבו (סימן נח) מביא מחלוקת אם איסור מחמר ושביתת בהמתו נוהגים גם ביום טוב:

שביתת בהמה ומחמר, יש אומרים שאחר שנקרא מלאכה הרי זה ביום טוב בכלל 'לא תעשה כל מלאכה'... ויש אומרים שאפילו ביום טוב מותר, שאין לאוסרה רק בשבת שפרט לך בה הכתוב.

לדעת הפרי חדש (אורח חיים תצה, ג) – יש לחלק בין שני הדינים:

איסור מחמר – כלול באיסור עשיית מלאכה, ולכן נוהג גם ביום טוב.

מצוות "שביתת בהמתו" – איננה חלק מאיסור עשיית מלאכה, ולכן חלה בשבת בלבד.

להרחבה: הרמב"ן (שורש יד) כותב שלפי הרמב"ם (שבת כ, א-ב) איסור מחמר אינו לאו אלא ביטול עשה בלבד, שכן "לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה... וּבְהֶמְתֶּךָ" מדבר באדם החורש בעצמו עם בהמה.

הרמב"ן חולק על הרמב"ם, אך המגיד משנה (שם) סבור שגם הרמב"ם אינו סבור כך.