דברי חז"ל
המכילתא (שם) לומדת מהפסוק שני ציוויים נפרדת:
"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" – ציווי לזכור את השבת בימות החול:
אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן חנניה בן גרון אומר: 'זכור את יום השבת לקדשו' – תהא זוכרו מאחד בשבת, שאם יתמנה לך מנה יפה תהא מתקנו לשם שבת. רבי יצחק אומר: לא תהא מונה כדרך שאחרים מונין, אלא תהא מונה לשם שבת.
"לְקַדְּשׁוֹ" – מצוות קידוש היום:
'לקדשו' – לקדשו בברכה, מכאן אמרו: מקדשין על היין בכניסתו.
הגמרא (פסחים קו.) לומדת מהפסוק רק את מצוות הקידוש:
'זכור את יום השבת לקדשו' - זוכרהו על היין.
מחלוקת הראשונים
לאור דברי הגמרא פוסק הרמב"ם (שבת כט, א) שיש בפסוק ציווי אחד בלבד – להזכיר את קדושת השבת בדברים:
מצות עשה מן התורה לקדש את יום השבת בדברים, שנאמר: 'זכור את יום השבת לקדשו', כלומר: זוכרהו זכירת שבח וקידוש.
לעומתו, הרמב"ן (שמות, שם) סבור כי הגמרא אינה חולקת על המכילתא, ולכן גם להלכה יש שני ציוויים נפרדים:
שנצטווינו בו לזוכרו תמיד בכל יום...
אבל לרבותינו עוד בו מדרש ממלת 'לקדשו', שנקדשהו בזכרון, כעניין 'וקדשתם את שנת החמשים שנה'... אף כאן ציווה שנזכור את יום השבת בקדשנו אותו.
נקודה לעיון: גדר מצוות קידוש
ממחלוקת הראשונים עולות שתי הבנות בגדר מצוות הקידוש:
לפי הרמב"ם – המצווה היא הזכרת קדושת השבת בדיבור.
לפי הרמב"ן – המצווה היא על מעשה קידוש, בדומה לקידוש החודש או היובל.
מחלוקת הראשונים היא בהסבר הפסוק "זכור את יום השבת לקדשו". הרמב"ם מפרש זכור את שבחו וזכור את קדושתו. הרמב"ן מפרש תזכור לקדש את יום השבת.
נפקא מינה
קיום המצווה באמירת "שבת שלום":
לדעת הרמב"ם – אין די בכך, שכן יש צורך באמירה המציינת את קדושת היום.
לדעת הרמב"ן – ייתכן שהאמירה נחשבת לקידוש, מאחר שגם בה יש את ה"קידוש השבת".
הבדלה:
לפי הרמב"ם – גם ההבדלה כלולה במצווה זו, שהיא ציון קדושת השבת בכניסתה וביציאתה:
וצריך לזוכרהו בכניסתו וביציאתו, בכניסתו בקידוש היום וביציאתו בהבדלה.
לפי הרמב"ן – הבדלה אינה בכלל המצווה, שכן "קידוש השבת" שייך דווקא לכניסתה.
קידוש מבעוד יום:
לפי הרמב"ם (שם, יא)– אפשר לקדש על היין מעט לפני השקיעה, כל עוד זה "סמוך לשבת", שכן די בכך כדי לציין את קדושת היום:
יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אף על פי שלא נכנסה השבת... שמצוות זכירה לאומרה בין בשעת כניסתו ויציאתו בין קודם לשעה זו במעט.
לפי הרמב"ן – הקידוש צריך ייאמר בתוך השבת ממש, כדי שיהיה "קידוש היום" ממש; האפשרות לקדש לפני השקיעה אפשרית רק מחמת דין 'תוספת שבת'.
להרחבה: לדעת הרמב"ם ורוב הראשונים – החובה לקדש דווקא על היין היא מדרבנן. לעומת זאת, לפי רש"י(ספר הפרדס, הלכות הבדלה) – החובה לקידוש על היין היא מן התורה.