המקור בתורה

הציווי על שבת מופיע בעשרת הדיברות:

בפרשת יתרו(שמות כ, ט-יא) נאמר שהשבת היא זכר למעשה בראשית:

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.

בפרשת ואתחנן(דברים ה, יג-טו) נזכרת יציאת מצרים כטעם למצווה:

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְשׁוֹרְךָ וַחֲמֹרְךָ וְכָל בְּהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ. וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, עַל כֵּן צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.

מחלוקת הראשונים

לדעת הרמב"ן (דברים, שם) – השבת היא זכר למעשה בראשית בלבד, ויציאת מצרים אינה טעם עצמאי אלא הוכחה לכך שה' ברא את העולם:

יהיה בו זכר למעשה בראשית שנשבות ביום ששבת השם וינפש... וביאר להם כי מיציאת מצרים ידעו שהוא אמר והיה העולם ושבת ממנו.

לדעת הרמב"ם (מורה נבוכים ב, לא) והאבן עזרא (דברים, שם) – לאיסור מלאכה בשבת יש שני טעמים שונים:

בפרשת יתרו – "זכר למעשה בראשית"

בפרשת ואתחנן –

לפי הרמב"ם – הודיה לה' היציאה מעבדות לחירות, זכר לחסד ה' שהוציאנו ממצרים:

זכירת חסד ה' עלינו בכך ששחרר אותנו 'מתחת סבלות מצרים'.

לפי האבן עזרא – נתינת מנוחה לעבדים ולבהמות, מתוך זיכרון שהיינו עבדים בעצמנו:

וזכרת כי עבד היית... על כן צוה ה' אלהיך לעשות כן ביום השבת, והטעם למנוחת העבד.

יסוד המחלוקת

לדעת הרמב"ן – השבת היא יום של קדושה ואמונה; המנוחה והעונג בשבת נובעים מקדושתה ואינם תכלית לעצמם:

שתהא השביתה בעינינו בעבור שהוא יום קדוש, להיפנות בו מעסקי המחשבות והבלי הזמנים, ולתת בו עונג לנפשנו בדרכי ה', וללכת אל החכמים ואל הנביאים לשמוע דברי ה'... וזה טעם שביתת הבהמה, שלא תהא בלבנו מחשבה עליה. (רמב"ן שמות, שם)

לדעת הרמב"ם והאבן עזרא – לשבת אופי כפול:

היא יום קדוש – היום שה' קידש ובירך בבריאת העולם.

והיא גם יום מנוחה – להודיה על יציאת מצרים, או למען מנוחת העבדים והבהמות.

נקודה לעיון: מהי מלאכה?

המשנה (שבת ז, ב) מונה ל"ט אבות מלאכה האסורים בשבת.

הגמרא (שבת מט:) אומרת שמלאכות אלו נלמדו ממלאכות המשכן:

אין חייבין אלא על מלאכה שכיוצא בה היתה במשכן, הם זרעו – ואתם לא תזרעו, הם קצרו – ואתם לא תקצרו, הם העלו את הקרשים מקרקע לעגלה – ואתם לא תכניסו מרשות הרבים לרשות היחיד.