דברי חז"ל

הגמרא (קידושין כט.) לומדת מן הכתובים שלושה חיובים נפרדים:

חובת האב למול את בנו.

חובת בית הדין למול את הילד הערל.

חובת הערל למול את עצמו:

למולו. מנלן? דכתיב: 'וימל אברהם את יצחק בנו'.

והיכא דלא מהליה אבוה – מיחייבי בי דינא למימהליה, דכתיב: 'המול לכם כל זכר'.

והיכא דלא מהליה בי דינא – מיחייב איהו למימהל נפשיה, דכתיב: 'וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה'.

האם אלו מצוות נפרדות?

לדעת הרמב"ם – כל החיובים נכללים במצווה אחת:

מצוות עשה אחת, והיא: למול את הזכרים ביום השמיני. (פתיחה להלכות מילה)

לדעת הסמ"ק – מדובר בשתי מצוות נפרדות:

§למול את בנו, דכתיב: 'וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים'. (מצוה קנז)

§למול עצמו, דכתיב: 'וערל זכר אשר לא ימול' וגו'. (מצוה רפט)

טעם המחלוקת

נראה לכאורה כי הרמב"ם והסמ"ק נחלקו במהות חובת האב למול את בנו:

לדעת הרמב"ם – עיקר החובה הוא שהבן יהיה מהול, והאחריות לכך מוטלת על האב. לפיכך, חיוב האב למול את בנו וחיוב האדם למול את עצמו נובעים מעיקרון אחד.

לדעת הסמ"ק – עיקר המצווה הוא מעשה המילה עצמו; ולכן מדובר בשני חיובים נפרדים:

חובת האב למול את בנו – מצווה על עשיית מעשה המילה.

חובת האב למול את עצמו – מצווה להיות מהול.

עם זאת, מדברי הרמב"ם(ספר המצוות עשה רטו; מילה ג, א) עולה שגם לשיטתו האב מצווה בעשיית מעשה המילה. נמצא, שהמחלוקת ביניהם אינה בגדר המצווה אלא באופן מניינה בלבד.

נקודה לעיון: האם האב חייב למול את הבן בעצמו?

לפי האור זרוע (מילה קז)– אב היודע למול, חייב למול את בנו בעצמו:

והיכא שהאב יודע למול – אסור לו להניח לאחר שימול לפניו, וגם האחד אינו רשאי למולו לפניו בלא רשותו, דמצווה עליה דאב רמיא.

לפי מהר"ח אור זרוע (סימן יא) – אין האב חייב במעשה המילה, אלא בחובת דאגה שהבן יהיה מהול: