דברי חז"ל

הגמרא (ברכות כא.) לומדת את ברכת התורה מן הפסוק (דברים לב, ג) "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹדֶל לֵאלֹהֵינוּ"

מניין לברכת התורה לפניה מן התורה, שנאמר: 'כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו'.

האם מדובר במצווה מן התורה?

לפי הרמב"ן (שכחת העשין טו) – מדובר במצוות עשה מן התורה:

שנצטווינו להודות לשמו יתברך בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא.

הרמב"ם אינו מונה מצווה זו, ומשמע שלשיטתו חיובה מדרבנן.

המשכנות יעקב (אורח חיים סג) לומד מדברי הירושלמי (ברכות ז, א) שהחיוב מן התורה קיים רק בקריאת התורה בציבור, ואילו הברכה על לימוד תורה ביחיד – מדרבנן.

נקודה לעיון: על מה מברכים ברכת התורה?

לפי הגר"א – הברכה נתקנה על קיום מצוות תלמוד תורה:

לכן, בשונה מפסק השולחן ערוך(אורח חיים מז, ד), לשיטתו יש לברך גם על לימוד בהרהור (ביאור הגר"א, שם).

לשיטתו, נשים מברכות על תלמוד תורה רק משום שהן מברכות גם על מצוות שאינן מחויבות בהן (ביאור הגר"א שם, יד).