המקור בתורה

לאחר הציווי על מצוות ציצית נאמר (במדבר טו, לט):

וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם.

האם מדובר במצווה?

לדעת הסמ"ק (מצוה כח)והרשב"ץ (זוהר הרקיע כ) – יש מצווה להסתכל בציצית:

להסתכל בציצית, דכתיב: 'וראיתם אותו'. (סמ"ק)

לדעת הריב"ש (סימן תפו) – הראייה אינה מצווה אלא טעם למצוות ציצית:

עם היות שאין נראה שתמנה הראיה מצוה לעצמה... כי זה נתינת טעם למצווה זו... וטעם המצווה אין ראוי שתמנה מצוה לעצמה.

מדברי רוב הראשונים שלא מנו מצווה זו, עולה כי שיטתם כדעת הריב"ש.

נקודה לעיון: לבישת ציצית שלא בדרך עיטוף – לשם ראיית הציצית

השולחן ערוך (אורח חיים ח, ג) פוסק שמקיימים את המצווה גם בלבישה ללא עיטוף, ואף על פי כן טוב להתעטף בשעת הברכה.

לעומת זאת, מהר"ח אור זרוע (סימן ד) כותב שבגדים בעלי ארבע כנפות שאין מתעטפים בהם פטורים מציצית:

דכיון דדרך לבישה הוא, לא מיחייב בציצית, דלא מיחייב אלא דרך עיטוף.

תרומת הדשן (סימן מה) כותב כי לפי זה קיום המצווה הוא בשעת העיטוף בטלית, ואילו ההמשך של הלבישה נעשית לשם ראיית הציצית:

ואם תאמר, לפי דעת אור זרוע אין שום מצוה במה שהוא לבוש בציצית כשהוא בצוארו... יש לומר, דאין קפידא כל כך רק על תחילת חיוב המצווה... ובשיעור המיעוט נפקינן בה ידי חובה, דמה ששוהין בו כל היום, היינו כדי להסתכל תדיר בציצית כדכתיב: 'וראיתם אותו וזכרתם'.

להרחבה:

הריב"ש (שם) כותב, שאף על פי שאין מצווה בראיית הציצית, ראוי להסתכל בה בשעת הברכה – "כיון שהראייה היא תכלית ראשון למצווה זו". כן פוסק השולחן ערוך (כד, ג).

עוד כותב השולחן ערוך (ח, יא), שעיקר המצווה הוא שהטלית תהיה על בגדיו כדי שיראה אותה תמיד. המגן אברהם (ח, יג) מביא בשם כתבי האר"י שטלית קטן תהיה מתחת הבגדים, אך יש להוציא את הציציות. היחוה דעת (ב, א) מקיים את המנהג להכניס את הציציות.