המקור בתורה

מצוות מזוזה מופיעה בתורה בשתי פרשיות (דברים ו, ט; יא, כ):

וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ.

גדר המצווה

מלשון הטור (יורה דעה רפה) משמע שכתיבת המזוזה היא בכלל המצווה, אך המצווה מסתיימת רק בקביעת המזוזה בפתח:

מצוות עשה לכתוב פרשת שמע והיה אם שמוע ולקובען על מזוזת הפתח.

לפי הרמב"ם (מזוזה ה, ז) ורוב הראשונים – עיקר המצווה הוא בקביעת המזוזה, והכתיבה היא רק "הכשר מצווה":

וקודם שיקבענה במזוזת הפתח מברך... ואינו מברך בשעת כתיבתה, שקביעתה זו היא המצוה.

הסמ"ק (מצוה קנד) מבאר שפירוש "וכתבתם" הוא קביעת הכתוב בפתח:

לכתוב מזוזה, דכתיב: 'וכתבתם על מזוזות ביתך' וגו', פירוש: לקבוע.

נקודה לעיון: חובת הדר או חובת הבית?

הגמרא (בבא מציעא קא:; עבודה זרה כא.) אומרת ש"מזוזה חובת הדר היא".

לפי רש"י(בבא מציעא, שם; עבודה זרה, שם)והרמב"ם(מזוזה ה, יא) – הגדרה זו כפשוטה: מצוות מזוזה היא חובת גברא, המוטלת על הדר בבית.

לפי ר"י מלוניל (בבא מציעא, שם; עבודה זרה, שם; הלכות מזוזה ו: ד"ה משכיר) – מצוות מזוזה היא חובת הבית, כאשר הוא משמש למגורים.

נפקא מינה: האם בעלים שאינו דר בבית חייב במזוזה, והאם דייר שאינו בעלים חייב במזוזה.

להרחבה: הגמרא (מנחות לג:) אומרת שיש לקבוע את המזוזה בטפח הסמוך לרשות הרבים – "כי היכי דתינטריה" (=כדי שתשמרנו). רש"י (פסחים ד. ד"ה חובת הדר; מנחות לב: ד"ה סכנה) לומד מכאן שהמזוזה באה להגן על הבית מפני המזיקים. לעומת זאת, הרמב"ם (מזוזה ה, ד) חולק בתוקף על תפיסה זו, וטוען שיש בכך פגיעה במהותה של המצווה:

שעשו מצווה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו, כאילו הוא קמיע של הניית עצמן.

לדעת הרמב"ם (מזוזה ו, יג), המזוזה היא תזכורת תמיד לאדם, בכניסתו וביציאתו, ל"ידיעת צור העולמים". המזוזה אינה שומרת את הגוף מן הפגעים, אלא את הנפש מן החטא.