המקור בתורה
בפרשת בא (שמות יג, י) מצווה התורה:
וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה.
פירוש הציווי
התנאים (מכילתא דרשב"י, שם; מנחות לו:) נחלקו אם מדובר בשמירת "חוקת הפסח" או "חוקת התפילין":
'ושמרת את החוקה' – רבי אליעזר אומר: זאת חוקת הפסח. רבי עקיבה אומר: זו חוקת תפילין.(מכילתא דרשב"י)
האם מדובר באיסור או במצוות עשה?
לדעת הירושלמי (ברכות ב, ג) – לשיטה שהפסוק עוסק ב"חוקת התפילין", יש מצוות עשה לשמור על התפילין. לכן, החולץ את התפילין מברך "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו":
כשהוא חולצן מהו אומר – 'ברוך אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמור חוקיו'. ואתיא כמאן דמר בחוקת תפילין הכתוב מדבר.
לדעת הבבלי (מנחות לו:) – לשיטה שהפסוק עוסק ב"חוקת התפילין", הוא מלמד על איסור להניח תפילין בלילה. ונחלקו האמוראים אם זהו איסור עשה או לאו גמור:
אמר רבי אלעזר: כל המניח תפילין אחר שקיעת החמה עובר בעשה. ורבי יוחנן אמר: עובר בלאו.
נקודה לעיון: שיטת הרמב"ם
הרמב"ם (תפילין ד, יא) פוסק שהמניח תפילין בלילה עובר בלאו:
וכל המניח תפילין לכתחילה אחר שתשקע החמה – עובר בלאו, שנאמר: 'ושמרת את החקה הזאת וגו' מימים ימימה'.
השאגת אריה (סימן מג)תמה מדוע הרמב"ם לא מנה את הלאו הזה במניין המצוות.
הרדב"ז (אלף תרצג) מסביר שלפי הרמב"ם אין זה איסור תורה גמור, אלא אסמכתא בעלמא.
להרחבה: תוספות (סוכה מו. ד"ה דכל) אומרים שבשעה שממשמשים בתפילין יש לברך "לשמור חוקיו", ומכאן שלשיטתם גם להלכה – השמירה על התפילין היא מצוות עשה שיש לברך עליה.