המקור בתורה

מצוות תפילין נזכרת בתורה בארבע פרשיות:

וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ, כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ ה' מִמִּצְרָיִם. (שמות יג, ט)

וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם. (שם, טז)

וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. (דברים ו, ח)

וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה עַל לְבַבְכֶם וְעַל נַפְשְׁכֶם וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל יֶדְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם. (דברים יא, יח)

מצווה אחת או שתי מצוות?

לפי הרמב"ם (עשה יב-יג) – מצוות תפילין כוללת שתי מצוות נפרדות:

והמצווה הי"ב היא שציוונו להניח תפילין של ראש...

והמצווה הי"ג היא שציוונו להניח תפילין של יד.

לעומת זאת, לפי בה"ג (מצוה ב)והיראים (מצוה שצט) – מדובר במצווה אחת:

ציווה יוצרנו שיתנו ישראל מצותיו ומלכותו עליהם... על ידם ובין עיניהם. (יראים)

טעם המחלוקת

הרמב"ם (שם) מבסס את שיטתו על לשון הגמרא (מנחות מד.) המכנה את תפילין של יד ותפילין של ראש "שתי מצוות":

והראיה על היות תפלין של ראש ושל יד שתי מצות – אומרם... 'מאן דלית ליה שתי מצות חדא מצוה לא לעביד'... הנה כבר התבאר לך קוראם לתפילין של ראש ושל יד שתי מצות.

התשב"ץ (זוהר הרקיע יח) דוחה את הראיה ומוכיח שחז"ל קוראים "מצווה" לכל חלק מחלקי המצווה:

וראייתו של הרב ז"ל אינה קושיא על הגאון ז"ל... שגם בלולב שאינו אלא מצוה עם ארבעה מיניו... אמרו... 'אתרוג בשמאל ולולב בימין... האי תלת מצווה והאי חד מצווה' – הנה שחז"ל קורין כל חלק מחלקי המצווה מצווה אחת.

נפקא מינה

לפי בה"ג והיראים – גדר המצווה בתפילין של יד ובתפילין של ראש זהה: הימצאות התפילין על גוף האדם.

לפי הרמב"ם – ייתכן שיש הבדל ביניהן:

בתפילין של יד – עיקר המצווה במעשה הקשירה.

בתפילין של ראש – עיקר המצווה בהימצאותן על הראש.

נקודה לעיון: על תפילין של יד ותפילין של ראש – ברכה אחת או שתיים?

לדעת רש"י (מנחות לו.)והרמב"ם (תפילין ד, ד) – יש לברך ברכה אחת בלבד, ואילו לדעת רבנו תם (בתוס', שם)והרא"ש (תפילין יד)– יש לברך שתי ברכות.

הרי"ד (המכריע פז) פוסק שיש לברך שתי ברכות, "שהרי של יד ושל ראש שתי מצוות הן".

הרמב"ם (בתשובותיו, רפח) מסביר שאף על פי שמדובר במצוות נפרדות, מברכים ברכה אחת משום שעניינן אחד:

אף על פי ששתי מצות הן ואינן מעכבות זו את זו, הואיל ועניין שתי המצות ענין אחד הוא מברך אחת, שענין שתיהן הזיכרון, שנאמר 'למען תהיה תורת ה' בפיך' וגו'

להרחבה:

בספר המצוות ובמניין המצוות שבתחילת משנה תורה נוקט הרמב"ם לשון זהה לשתי המצוות:

שציוונו להניח תפילין של ראש... שציוונו להניח תפילין של יד.

לעומת זאת, בפתיחה להלכות תפילין הוא משנה את הלשון:

להיות תפילין על הראש... לקושרם על היד.

טעם ההבדל – טעון תלמוד.