דברי חז"ל

הגמרא (בבא קמא פב.) מלמדת שנביאים תיקנו את קריאת התורה בזמן שישראל היו במדבר:

'וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים' - דורשי רשומות אמרו: אין מים אלא תורה... כיון שהלכו שלושת ימים בלא תורה נלאו, עמדו נביאים שביניהם ותיקנו להם שיהו קורין בשבת... וקורין בשני... וקורין בחמישי... כדי שלא ילינו שלושה ימים בלא תורה.

מחלוקת הראשונים

לדעת תוספות (מגילה יז: ד"ה כל), הרמב"ם (תפילה יב, א) ורוב הראשונים – קריאת התורה היא תקנת נביאים, ואין בה חיוב מן התורה:

קריאת התורה אינה מן התורה אלא מדרבנן. (תוספות)

משה רבינו תיקן להם לישראל שיהו קורין בתורה ברבים בשבת ובשני ובחמישי בשחרית, כדי שלא ישהו שלושה ימים בלא שמיעת תורה. (רמב"ם)

לדעת הריטב"א (מגילה שם, ד"ה הא דאמרינן)והתשב"ץ (ב, קסג) – קריאת התורה בשבתות ובימים טובים היא חיוב מן התורה:

דקריאה בתורה בציבור מן התורה בשבתות וימים טובים. (ריטב"א)

ודין קריאת התורה מצוות עשה מן התורה היא ואין צריך זה לפנים, שאפילו ברכת התורה לפניה היא מן התורה. (תשב"ץ)

הריטב"א והתשב"ץ אינם מציינים מקור למצווה זו.

נקודה לעיון: האם יש קריאות שחיובן מן התורה?

לפי תוספות (מגילה יז: ד"ה כל) – הקריאה היחידה שחיובה מן התורה היא פרשת זכור.

לפי תוספות הרא"ש (ברכות יג. ד"ה כל)– גם קריאת פרשת פרה היא מן התורה.

הגמרא (מגילה לב.) אומרת:

'וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל' – מצוותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו.

לדעת הרמב"ם (תפילה יג, ח) – קריאת התורה במועדים אינה חיוב מן התורה, אלא תקנת משה.

לדעת רש"י (שם, ד"ה וידבר) – תקנת משה היא ללמודהלכות חג בחג, ולשיטתו ייתכן שקריאת התורה במועדים היא חיוב מן התורה.

להרחבה: הסמ"ק (מצוה קמט) מונה במניין המצוות גם מצוות מדרבנן, ולכן הוא מונה גם את מצוות קריאת התורה. ראשונים אחרים, אף שמנו מצוות דרבנן, לא מנו את קריאת התורה – ומשמע שלשיטתם קריאת התורה אינה מצווה עצמאית, אלא חלק ממצוות תלמוד תורה.