המקור בתורה

בפרשת קדושים (ויקרא יט, כו) נאמר:

לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם.

דברי חז"ל

הגמרא (ברכות י:) לומדת מן הפסוק שאסור לאכול קודם התפילה:

ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: מאי דכתיב: 'לא תאכלו על הדם' – לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם.

איסור תורה או אסמכתא?

לדעת רבנו יונה (ברכות ה. ד"ה לא תאכלו) – הדרשה היא אסמכתא בעלמא, והאיסור מדרבנן בלבד:

'לא תאכלו על הדם' – שלא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם, וזה אסמכתא בעלמא הוא, דפשטיה דקרא על אבר מן החי נאמר, שלא יאכל הבשר בעוד שדמו בתוכו.

לדעת הרא"ה (שם, ד"ה ואמר)וספר החינוך (מצוה רמח) – מדובר בדרשה גמורה, והאיסור מן התורה:

'לא תאכלו על הדם' – לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. פירוש, ותפילה ודאי דאורייתא... אבל אין לוקין על לאו זה, דהאי קרא מדריש לדרשי אחריתי... והוה ליה לאו שבכללות... ואין לוקין על לאו שבכללות.

נקודה לעיון: תוקף האיסור לשיטה שתפילה דרבנן

הרא"ה תולה את היות האיסור דאורייתא בכך שהתפילה עצמה מצוות עשה מן התורה.

לשיטתו, אם ננקוט כדעת הרמב"ן (השגות לספר המצוות, עשה ה) שמצוות התפילה דרבנן – ממילא גם איסור אכילה לפניה הוא דרבנן.

הרי"פ פערלא (עשה ב) דוחה זאת:

דאפילו תמצא לומר דתפלה דרבנן ומן התורה אינה אלא רשות, מכל מקום שפיר שייכא הך דרשא לומר שאם בא להתפלל אסור לו לאכול תחלה עד שיתפלל, אבל ודאי אם אין דעתו להתפלל היום – הרשות בידו לאכול ולא יתפלל.

לדעתו, האיסור אינו נובע מעצם חובת התפילה אלא מפגיעה בכבוד שמים – בכך שאדם מקדים את סיפוק צרכיו הגופניים לפני עמידתו לפני ה'.

להרחבה: הרמב"ם בספר המצוות (שורש ט) מביא את דרשת הגמרא בברכות יחד עם שאר דרשות נוספות הנלמדות מן הפסוק "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", ומבאר שעל אף ריבוי האיסורים הנגזרים ממנו – יש למנותו כלאו אחד. מדבריו נראה כי זו דרשה גמורה, ובאכילה לפני התפילה יש איסור תורה. עם זאת, המנחת חינוך (מצוה רמח אות ח) מדייק מדברי הרמב"ם בהלכות תפילה (ו, ד) שהאיסור הוא מדרבנן בלבד.