רמב"ן קידושין ו: ד"ה אלא אמר רב אשי
אלא אמר רב אשי בכולהו קני לבר מאשה. ראיתי להראב"ד ז"ל שהקשה והתנן גבי מעשה דבית חורון כל מתנה שאם הקדישה אינה מוקדשת אינה מתנה, ותירץ הדבר כרצונו, ותמהני עליו שהרי הקושיא ותירוצה מפורשים בגמרא במקומה במס' נדרים [מח:] דאמרינן התם ורב נחמן אמר קנה על מנת להקנות קנה דהא סודר קנה על מנת להקנות הוא א"ל רבא לרב נחמן והא מתנת בית חורון דקני ע"מ להקנות הוא ולא קנה זמנין אמר ליה משום דסעודתו מוכחת עליו זמנין אמר ליה ר"א היא דאמר ויתור אסור במודר הנאה, ושמעת מינה בהדיא שלא אמרו אינה מתנה אלא במקום שמראין הדברים שהיא הערמה כגון התם דסעודתו מוכחת עליו, אי נמי דוקא במודר הנאה, ואיכא נמי מ"ד התם בגמרא דדוקא כשאמר אינם לפניך אלא שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה שכך סתם משנתנו שנויה שם, אבל לא א"ל הכי אפילו במודר הנאה מותר, ובירושלמי נמי מפורש בלשון הזה רבי ירמיה בעי מעתה אין אדם נותן מתנה לחבירו על מנת שלא יקדישנה לשמים כיני מתניתא כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה בהערמה שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת אינה מתנה.
רשב"א קידושין ו: ד"ה אלא אמר רב אשי, "והא דאמרינן דבכולהו קני... אינה מתנה"
והא דאמרינן דבכולהו קני, קשיא ליה לראב"ד ז"ל דהא תנן גבי מעשה דבית חורון כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה, ותירץ דמתנה על מנת להחזיר נמי אי מקדיש לההוא זכותא דאית ליה בגויה קדיש כגון אתרוג על מנת לצאת בו ולהחזירו אי מקדיש לזכותיה יהיב מרא קמא להקדש שכר נטילתו ושקיל ליה דמאי דאקני ליה בגויה אקדיש ליה, וזה אינו מחוור כלל, והרמב"ן נר"ו כתב דלא אמרו שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה אלא במתנת הערמה כמתנת בית חורון וכדאמרינן בנדרים ור"נ אמר קנה על מנת להקנות קנה דהא סודר קני ע"מ להקנות הוא וקני א"ל רבא לר"נ והא מתנת בית חורון דקנה ע"מ להקנות הוא ולא קנה זימנין א"ל משום דסעודתו מוכחת עליו וזימנין א"ל ר"א היא דאמר ויתור אסור במודר הנאה, וש"מ דלא אמרו אינה מתנה אלא במקום שמראין הדברים שהיא הערמה כגון התם דסעודתו מוכחת עליו, א"נ דוקא במודר הנאה, ואיכא נמי מ"ד התם בגמרא דדוקא בשאמר אינן לפניך אלא שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה שכך סתם משנתנו שנויה שם אבל לא א"ל הכי אפילו במודר הנאה מותר, ובירושלמי נמי מפורש בלשון הזה ר' ירמיה בעי מעתה אין אדם נותן מתנה לחבירו ע"מ שלא יקדישנה לשמים כיני מתני' כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה בהערמה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה.
שו"ת הר"י מגאש סי' מב, "ודקא קשיא לך כיון דלא מצי מקדיש ליה..."
ודקא קשיא לך כיון דלא מצי מקדיש ליה [למתנה על מנת להחזיר] היכי הויא מעיקר' מתנה דהא במעשה בית חורון אמרו חכמים כל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה לא דמי דאלו התם כוליה חד זימנא הוא ומעיקר הנתינה אמרינן ליה לדעת הנותן דלא איכוון לאקנויי ליה מדליכא זמן דיכיל לאקדושי ביה ואשתכח דלא עבר על ההיא נתינה עידן דהויא ביה נתינ' אבל הכא כיון דע"מ להחזיר הוא הוי ליה כתרין זימני זמן נתינה לחוד וזמן החזרה לחוד ובזמן הנתינה חזי ליה להקדש דנתינה גמורה היא ואף על גב דע"מ לחזור היא הא אמרינן מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה וכי מהדר ליה בתר הכי לקיומי' לתנאי ההוא אתחלתא דזמן אחר שהוא זמן החזרה ולא שייך בזמן הנתינה וכיון דתרי זמני נינהו זמן הנתינה לחוד וזמן החזרה לחוד והוא זמן הנתינה אף על גב דפורתא ניהו ובראיית הלב דחזינן ליה אלו אקדשא מקבל לההיא מתנה למתהני בה הקדש ההוא פורתא ובתר הכי הדרא למרא הקדישו הקדש הוי לההוא פורתא וכד שלים ליה ההוא פורתא הוא דהדרא לה ההיא מתנה למרא הא למדת דמתנה שיכול להקדישה קרינא ביה מדיכיל להקדיש' לאיתהנויי בה הקדש ההוא פורתא דזמן הנתינה תדע דאלו אמר שור זה נתון לך במתנה ע"מ שתחזירהו לי לאחר שלשים יום ואקדשיה המקבל בתוך שלשים יום מי לא הוי הקדשו הקדש להנהו שלשים יום ובתר דשלמי להו הוא דהדרא מתנה למרא הכא נמי לא שנא דמה לי זימנא רבה מה לי זימנא זוטא מ"מ כיון דמחולקין נינהו ותרי זימני זמן נתינה לחוד וזמן חזרה לחוד ואלו אקדש' מקבל לאיתהנויי בה הקדש בההוא פורתא דזמן הנתינה ההוא הקדש הקדש הוי לענין ההוא פורתא ומתנה שיכול להקדישה קרינא בה והויא מתנה לההוא זמן דילה אבל מעשה בית חורון כיון דליכא לפלוגיה לתרי זימני דהא לא נפליג בה נתינה וחזרה כי היכי דלהוו תרי זימני אלא כוליה חד זימנא ניהו ומעיקר המתנה הא קא חזינא דלא יכיל המקבל לאקדישה אשכחת דלא עבר על ההיא מתנה זמן דאפשר ביה למקבל לאקדישה לענין ההוא זמן והויא לה מתנה שאם הקדישה אינה מוקדשת ומשום הכי אמור רבנן דלא הויא מתנה. וכד מעיינת ליה טעמא משכחת ליה דטעמא חריפא הוא וליכא לאקשויי ביה מידי ע"כ בלשונו ז"ל.
ראב"ד, תשובות ופסקים סימן כה, "גרסינן... וחייב לשלם"
גרסינן בפ' יש נוחלין אמר רבא אמר רב נחמן שור זה נתון לך במתנה על מנת שתחזירהו לי הקדישו והחזירו הרי זה מוקדש ומוחזר אמר ליה רבא מאי אהדריה, אמר [ליה] ומאי חסריה [אלא] אמר (ליה) רב אשי חזינן אי א"ל ע"מ שתחזירהו הא אהדריה ואי אמר על מנת שתחזירהו לי מידי דחזי לי קאמר ואינו מוחזר, ומ"מ מוקדש כדקי"ל ממעשה דבית חורון דכל מתנה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה (ואקני) [ואהני] ליה תנאיה לדמי וחייב לשלם