והמצוה העשרים היא שצונו לבנות בית עבודה. בו יהיה ההקרבה והבערת האש תמיד ואליו יהיה ההליכה והעליה לרגל והקבוץ בכל שנה כמו שיתבאר (מ"ע כז - ט לט מו נב - ד פג - ה ול"ת פט - צ קנו) והוא אמרו יתעלה (ר"פ תרומ') ועשו לי מקדש. ולשון ספרי (ראה יב י - יא וסנה' כ ב) שלש מצות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך (מ' קעג) ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרעו שלעמלק (מ' קפח). הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה. וכבר בארנו (ריש שרש יב) שזה הכלל הוא כולל חלקים ושהמנורה והשלחן והמזבח וזולתם כלם הם מחלקי המקדש והכל ייקרא מקדש וכבר ייחד הציווי בכל חלק וחלק.

אבל כולן חלקים מחלקי העבודה המצווה ממנו ית' בימים הנאמרים בהן וכבר נתבאר (שרש יב) שאין מונים חלקי המצות. ולכן לא נמנה אנחנו עשיית השלחן והמנורה והמזבח מצוה מפני שנצטוינו לשום לחם לפני י"י תמיד וצוה אותנו בהכשר העבודה הזאת שהיא לשום אותו בשלחן מתואר כן ושיסודר עליו בענין כן וצונו יתברך בהדלקת הנר לפניו וסדר לנו שתהיה ההדלקה הזו במנורת זהב משקלה ועניינה כן וכן, והנה הם תשמישי קדושה. ולא הוכשר בעיני הטעם שכתב בו הרב שאמר (מ' כ) שהם חלק מחלקי המקדש. לפי שאין הכלים חלק מן הבית אבל הם שתים מצות ואינן מעכבות זו את זו ומקריבין בבית אף על פי שאין בו כלים אלו.

ולע"ד נראה דהא אינו נכלל בכלל הכלים שהיו במקדש, דכלים ר"ל דברים שהן עיקר וצריכים למקדש כמו שלחן ומנורה וכדומה דאם נאבד אחד מהם צריך לעשותו מיד תמורתו, אבל הארון אינו שייך למקדש אלא שכל זמן שהיה הארון היה נתון בקדש הקדשים בגזרת הכתוב, וכשנגנז לא מפסיד מידי למקדש ואין תקנה לעשות אחר.

מיהו בעיקר אי צריך לחינוך עבודה ממש היינו שיהא שם עבודה עליה או רק שמלאכתן מחנכתן, הנה מתו"י יומא (ל"ט א) מוכח דבעינן שתהא שם עבודה עליה ממש, שכתבו על הא דאמרינן התם בקלפי שהיתה כלי חול דאי מקדש לה א"כ הו"ל כ"ש וכ"ש של עץ לא עבדינן, וז"ל: וא"ת איך הוא כ"ש והלא כ"ש גמורים עבודתן מחנכתן וזה אין בו שום עבודה דהגרלה לאו עבודה היא ואיך יהיה כ"ש עכ"ל, ומוכח דבעינן שתהא עליה שם עבודה, אך מלשון הרמב"ם ז"ל נראה דאין הדבר תלוי בשם עבודה, שכתב בפ"א מהל' כלי המקדש הי"ב וז"ל: כל כלי המקדש שעשה משה כו' ודבר זה אינו נוהג לדורות אלא הכלים כולן כיון שנשתמשו בהם במקדש במלאכתן נתקדשו עכ"ל. ונראה מלשונו שהדבר תלוי במלאכה, וכן נראה מלשון רש"י ז"ל שבועות שם ע"ש. ובאמת דברי התו"י תמוהים דמצריך עבודה לחינוך א"כ מחבת ומרחשת שהם כלי שרת ואין בהם עבודה במה הם מתקדשים, וע"כ מלאכתן מחנכתן א"כ ה"נ בקלפי. וכן יש להקשות משאר כ"ש כמו מידות וביסות שהם לבלילה שאין בהם עבודה כי אם מלאכה, וע"כ דמלאכה סגי לקידוש. ועוד יותר נראה דשולחן ומנורה א"צ כלל שיעשה בהם איזה תשמיש לקידוש רק עמידתן על מקומם, כיון דבעינן שיעמדו בהיכל שולחן בצפון ומנורה בדרום זה חשיב מלאכתן ומתקדשות בהן, [וזה דאמרינן במנחות (מ"ט א) שאין מחנכין את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת ולא את המנורה אלא בז' נרותיה בין הערבים היינו שתחילת עבודתן צריך להיות בזה אבל לא שלא יעשו כ"ש קודם], וראיה לזה משולחנות שעשה שלמה דאמרינן במנחות (צ"ט א) די' שולחנות עשה שלמה ולא היו מסדרין אלא על של משה וכן במנורות, וא"כ במה נתקדשו הנהו י' שולחנות, ובגמרא שם מוכח שהיו לכולם דין שולחן ממש, דאמרינן שם לעיל (צ"ח ע"ב) דאי אפשר לומר שהיו ה' מימין הפתח וה' משמאל הפתח א"כ מצינו שולחן בדרום והתורה אמרה כו', ומוכח שהיה לכולם דין שולחן, וע"כ שעמידתן על מקומם היא מלאכתן ומקדשת אותן, וא"כ ה"נ בארון שעמידתו על מקומו יכול לקדשו כיון שצריך לעמוד שם.