רקע

בשיעור הקודם עסקנו ב'שליח הולכה' ו'שליח קבלה', וכעת נעבור לברר מושג נוסף: 'שליח הבאה'. הראשונים דנים במושג זה בסוגיה הפותחת את פרק שישי.

הסבר הסוגיה

האומר 'התקבל גט זה לאשתי' או 'הולך גט זה לאשתי', אם רצה לחזור יחזור. האישה שאמרה 'התקבל לי גיטי', אם רצה לחזור לא יחזור. לפיכך, אם אמר לו הבעל 'אי איפשי שתקבל לה אלא הולך ותן לה', אם רצה לחזור יחזור. [משנה סב:]

המשנה [סב:] מלמדת שקיים הבדל בין שליח האיש לשליח האישה: מסירת הגט לשליח הבעל אינה מחילה את הגירושין, והגירושין חלים רק לאחר נתינת השליח את הגט לאישה, ולכן עד שעה זו הבעל יכול לחזור בו. לעומתה, קבלת שליח האישה את הגט מחילה את הגירושין מיד, בלי צורך שהגט יגיע לאחר מכן לידי האישה, ולכן משעה זו הבעל אינו יכול לחזור בו.

על פי דברים אלו כותב הרמב"ם:

השליח שעושה האישה לקבל לה גיטה מיד בעלה הוא הנקרא 'שליח קבלה', ומשיגיע הגט לידו תתגרש כאילו הגיע לידה... הבעל אינו יכול לעשות שליח לקבל גט לאשתו אבל יכול לעשות שליח להוליך הגט לאשתו, וזה הוא הנקרא 'שליח הולכה'. [הל' גירושין פ"ו הל' א-ג]

בדברי הרמב"ם מבואר שקיימים שני סוגי שליחים: 'שליח הולכה' ו'שליח קבלה' – 'שליח הולכה' הוא שליח האיש, ו'שליח קבלה' הוא שליח האישה.

עם זאת, בדברי הרמב"ם מבואר שקיים סוג שליחות נוסף:

וכן האישה שולחת שליח להביא לה גיטה מיד בעלה, וזה הוא הנקרא 'שליח הבאה'... ואין האישה מתגרשת בגט ששלח הבעל או שהביא לה שליח הבאה עד שיגיע גט לידה. [הל' גירושין פ"ו הל' ד-ה]

'שליח הבאה' הוא שליח האישה, אך – בניגוד ל'שליח קבלה' – הגירושין חלים רק בשעת הגעת הגט לידי האישה.

מקורו של 'שליח הבאה' הוא בדברי הגמרא:

איתמר, 'הבא לי גיטי', 'ואשתך אמרה התקבל לי גיטי', והוא אמר 'הילך כמה שאמרה', אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אפילו הגיע גט לידה אינה מגורשת. [גיטין סב:]

הגמרא עוסקת במציאות בה האישה אמרה לשליח 'הבא לי גיטי', ואילו השליח שינה ואמר לבעל שהאישה אמרה לו 'התקבל לי גיטי'. מכאן שקיימים שני סוגי שליחים שיכולה למנות האישה: 'הבא לי גיטי' – שליח הבאה, בו הגירושין חלים רק בהגעת הגט ליד האישה; 'התקבל לי גיטי' – שליח קבלה, בו הגירושין חלים מיד בהגעת הגט ליד השליח.

אמנם רש"י מבאר את דברי הגמרא באופן שונה:

הכי גרסינן, 'הבא לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי' – האישה שאמרה לאחד 'אם תמצא את בעלי, אמור לו שישלח לי את גיטי בידך, ותיעשה שלוחו של בעלי לגרשני כשמגיע גט לידי', דשליח להולכה על הבעל לעשות והאישה מתגרשת כשיגיע גט לידה, ושליח לקבלה על האישה לעשות, שיהא הוא שלוחה וכמותה ותתגרש משיגיע גט ליד שליח. [רש"י ב"מ עו. ד"ה הכי גרסינן]

לדבריו, אין להבין את דברי הגמרא כפשוטם, שהאישה יכולה למנות שליח שימסור לה את הגט והיא תתגרש בהגיע הגט לידיה, אלא כוונת הגמרא שהאישה מציעה אדם אותו ימנה הבעל ל'שליח הולכה'. מכאן שרש"י אינו מכיר בקיומו של 'שליח הבאה', ולדעתו קיימים שני סוגי שליחים בלבד: 'שליח הולכה' ו'שליח קבלה'.

הריטב"א מביא את מחלוקת הראשונים בעניין זה, האם האישה יכולה למנות 'שליח הבאה', והוא מבאר את טעם השיטה שאין אפשרות כזו:

ומיהו באישה אם עושה שליח הולכה והבאה, יש מחלוקת בין הראשונים, שהרמב"ם כתב שאישה עושה שליח הבאה, ורבינו נר"ו כתב בשם אחיו החכם רבי פנחס הלוי דהכא אין מקום לספק, דאי אמרה ליה האישה לשליח שיביא לה גיטה מיד בעלה והלך אצל הבעל ואמר ליה הבעל הוליכהו לה – בכי הא ודאי הבעל עשאו שליח, ואי אמר ליה הבעל בפירוש הילך הגט אבל איני רוצה שתהא שלוחי כלל – בכי הא נמי דבר ברור הוא דלא מהני מידי, דאישה זו היכי מיגרשה, דהא איהי לא קיבלה הגט לא מיד הבעל ולא מיד שלוחו, ואנן 'ונתן בידה' בעינן. [ריטב"א סב: ד"ה ומיהו]

הריטב"א מביא את דברי הרא"ה בשם אחיו, רבי פנחס הלוי, שאין מושג של 'שליח הבאה'. לטענתו, אישה מגורשת רק כאשר היא מקבלת גט מיד הבעל או מיד שלוחו, שכן רק באופן זה מתקיים הכתוב "ונתן בידה" – הגט ניתן בידה מאת הבעל (או מאת שלוחו שהוא 'כגופו').

הריטב"א מוסיף ומבאר:

ואם תאמר שלוחה שהוא כגופה קיבלו, התינח אם היה שליח קבלה דמתגרשת לאלתר היכא דלא רמא ביה תנאה. ואי רמא ביה תנאה דאינה מתגרשת לאלתר, מכל מקום הגט בא ליד מי שראוי להתגרש 'ונתן בידה' קרינן ביה, אבל בשליח הבאה כיון דאיהי אינה מתגרשת בקבלתו לא לאלתר ולא לאחר זמן לא קרינא ביה 'ונתן בידה', דאנן בעינן שיבא הגט מיד המגרש ליד מי שראוי להתגרש בקבלתו, וכיון שכן כשקיבלה הגט מיד השליח הרי הוא כנטלתו מעל גבי קרקע דאינה מגורשת. ועוד, דהיאך אפשר לומר שהיא תעשה שליח במה שאינה יכולה לעשות, שהרי ההולכה אינה בידה. אלא ודאי איש שיכול להוליך עושה שליח הולכה, אישה שאינה יכולה להוליך דאינו בידה, אינה עושה שליח להולכה אלא לקבלה שבידה לקבל. [שם]

לדבריו, הולכת הגט מסורה בידי הבעל בלבד, ולכן רק הוא יכול למנות 'שליח הולכה'. לעומת זאת, אישה היא רק המקבלת את הגט, ולכן בידיה למנות שליח רק לקבלת הגט. ואם כן, אין תוקף למינוי שליח על ידי האישה כאשר היא אינה מגדירה אותו כ'ידה', כך שהגירושין אינם חלים מיד בהגיע הגט לידיו.

טענת הריטב"א ברורה; מהו, אם כן, טעמו של הרמב"ם? הר"ן מציע תשובה לכך:

ולי נראה, דאפשר דכיון דשלוחו של אדם כמותו הרי הוא כאילו היא קבלתו, אלא שהיא מתנה שאינה רוצה שתתגרש אלא כשיגיע גט לידה. [ר"ן כח. ד"ה ואוקימנא]

לדבריו, אמנם בכוח האישה למנות 'שליח קבלה' בלבד, אך היא יכולה למנות 'שליח קבלה' בתנאי שהגירושין יחולו רק משעת הגעת הגט לידה. באופן זה, 'שליח הבאה' אינו שליח מסוג שלישי, אלא הוא 'שליח קבלה' בצירוף תנאי המעכב את חלות הגירושין עד הגעת הגט לידי האישה.

רבי אליהו אלפנדרי בספרו 'מכתב מאליהו' תמה על דברי הר"ן:

והדברים תמוהים בעיני, דמלבד דאם כן למה כינו שליחות זה בשם שליח הבאה, הלא באמת אינו אלא שליח קבלה, וזה שמו אשר יקראו לו: 'שליח קבלה בתנאי'. הנה מלבד כן תמיה לי... דאעיקרא דדינא נחזי, איך תוכל האישה למנות שליח שתתגרש בקבלתו ושלא יחולו הגירושין עד שיגיע גט לידה, הרי זה כשני הפכים בנושא אחד, שאם המסירה שמוסר הבעל הגט ליד שלוחה הוי כאילו מוסרו לידה – הרי מיד היא מתגרשת בעל כורחה, ולא דמי לבעל שאינו מגרש אלא מדעתו, ולכן אפילו מוסרו לידה יכול להתנות שלא יחול אלא מזמן שירצה, אבל האישה, כל שמוסרו לידה מיד היא מתגרשת ואין בידה להתנות בגירושין, וכיון שכן גם כשמוסרו ליד שלוחה היאך תוכל להתנות אחר הגירושין עד שיגיע גט לידה.

[מכתב מאליהו שער ו סי' ד]

ה'מכתב מאליהו' טוען שלשון הרמב"ם, 'שליח הבאה', מורה שזהו סוג שליחות אחר, ולא 'שליח קבלה בתנאי'. בנוסף, ה'מכתב מאליהו' תמה על עצם סברתו של הר"ן: כיצד יש לאישה כוח להתנות תנאים בחלות הגירושין; הרי האישה מתגרשת בעל כורחה, כך שהכוח להתנות תנאים ביחס לגירושין מסור לבעל בלבד[1]!

בשל כך, רבנו חיים הלוי מבריסק מבאר את גדר 'שליח הבאה' בדרך שונה:

ואשר יש לומר, דמבואר הכא בדברי הרמב"ם דבשליחות לקבלה נשנו ב' דינים, חדא דהשליח חשיב כעומד במקום האישה ממש, דנתמנה להא דכשיקנה הגט חשיב כאילו האישה עצמה קונה עתה הגט והשליח עומד במקומה לכל מילי. ועוד, מצינו דאין השליח חשיב כעומד במקומה ממש, דלא מצי לקנותו כמו שהאישה עצמה קונה כן, אלא דהוי שליח לקבלת הגט בלבד, ולא על עצם קנין הגט, ונעשה ידו כידה רק על קבלת הגט ולא על הקנין גופיה. [חידושי הגר"ח כא. 'בענין טלי גיטך מעל גבי קרקע']

לדברי הגר"ח, 'שליח קבלה' פועל שתי פעולות שונות: השליח גם מקבל את הגט באופן פיזי, וגם קונה את הגט בעבור האישה. לעומתו, 'שליח הבאה' רק מקבל את הגט באופן פיזי, אך אינו קונה את הגט בעבור האישה. בשל כך, האישה מתגרשת רק בשעת הגעת הגט לידה – המועד בו היא קונה את הגט.

דברי הגר"ח מבוססים על הנחה שקיימים שני דינים שונים: "ונתן" ו"בידה" – הגעת הגט לאישה באופן פיזי וקניין האיש את הגט. באופן זה, ניתן לפצל בין שני מועדים אלו, וכך ייתכן מצב בו הבעל נתן את הגט ליד האישה, אך האישה תתגרש רק במועד מאוחר יותר – בשעת זכייתה בגט. עם זאת, כפי שהתבאר בשיעורים הקודמים, מדברי הרמב"ם עולה תפיסה שונה: הגירושין אינם תלויים בזכיית האישה בגט, אלא רק בהגעת הגט לידה. ואם כן, הסבר זה אינו ניתן להיאמר לשיטתו, והתמיהה חוזרת למקומה: כיצד הגירושין חלים כאשר הבעל נותן את הגט בידי שליח הבאה? הרי יד השליח אינו כיד האישה, וממילא לא התקיים "ונתן בידה"!

נראה שהמפתח להבנת שיטת הרמב"ם נמצא בהסברו לכתוב "ונתן בידה":

זה שנאמר בתורה 'וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה' – אחד הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב לו ואחד הנותן בידו או שאמר לאחר ליתן לה. לא נאמר 'וכתב' אלא להודיע שאין מתגרשת אלא בכתב, 'ונתן' שלא תקח מעצמה. [הל' גירושין פ"ב ה"א]

מדברי הרמב"ם עולה שאין דין חיובי של נתינת הגט, אלא הכתוב "ונתן" מלמד על דין שלילי – האישה אינה יכולה לקחת את גיטה בעצמה.

הרב אריאב עוזר מבאר את עומק שיטתו של הרמב"ם:

ויש לבאר עניין זה, שהגירושין צריכים להיות מעשה שילוח כדכתיב 'ושלחה מביתו'. וכל שהאישה נוטלת הגט חסר במעשה שילוח. דוגמת מה דאמרינן בקדושין דנתן הוא ואמרה היא לא מהני משום דכתיב 'כי יקח', הגם דבקנינים בעלמא ודאי אין בזה חסרון אם המקנה אמר – אלא שהקפידה תורה על 'מעשה קיחה' של הבעל, ואמירה דידה פוגע בצביון מעשה קיחה שלו. ובאופן מקביל בגירושין, צריך שיהא 'מעשה שילוח' של הבעל.

[שיעור הרב אריאב עוזר בעניין 'נתינה בגט', שיעור קכח]

לדבריו, שיטתו של הרמב"ם בעניין זה נובעת מתפיסתו העקרונית של הרמב"ם בגדר הגט ובטיבו של מעשה הגירושין, בה עסקנו בשיעורים הקודמים, כי הגט הוא 'שילוח בכתב' – מסר כתוב מאת הבעל המגיע לאישה ואומר לה על גירושיה. בהתאם לכך, כדי שהגעת הגט לידי האישה תעביר מסר זה, על הגט להגיע לאישה על ידי הבעל; ואילו לקיחת הגט על ידי האישה עצמה פוגעת בהגדרתו של הגט כשילוח הנעשה על ידי הבעל.

הרב אריאב עוזר מבאר על פי הגדרה זו את המושג 'שליח הבאה':

וכן בשליח הבאה, כשנתן לו הבעל לא נתקיימה עדיין הנתינה שמצד הבעל, שהרי עדיין לא הגיע לידה ושליח זה אין ידו כידה לקבלת הגט, אבל מכל מקום סולק הפסול החיובי שהאישה לוקחת מעצמה, שהרי הבעל הוא שנתן ליד שלוחה. [שם]

לדבריו, ידו של 'שליח הבאה' אינה כיד האישה, ואף על פי כן ניתן לגרש כאשר הבעל נותן את הגט לידי 'שליח הבאה' והוא נותן את הגט לידי האישה. באופן זה, אמנם אין נתינה ישירה של הבעל לידי האישה, אך, כאמור, לשיטת הרמב"ם אין דרישה כזו; די שהגט יגיע לידי האישה, כאשר הדרישה היחידה היא שהאישה לא תיקח את גיטה בעצמה. בשל כך, 'שליח הבאה' רק מסיר את הפסול של "'ונתן' – שלא תקח מעצמה", אך הגירושין חלים רק משעת הגעת הגט ליד האישה.

סיכום

המשנה אומרת שאישה יכולה למנות 'שליח קבלה' – שליח שידו כיד האישה והגירושין חלים מיד בשעה שהגט מגיע לידי השליח. הראשונים נחלקו אם האישה יכולה למנות 'שליח הבאה', שהבעל יביא לו את הגט אך הגירושין יחולו רק כאשר הגט יגיע לידי האישה: לדעת רש"י – אינה יכולה, ולדעת הרמב"ם – יכולה.

הריטב"א מסביר את טעמו של רש"י: הגט צריך להגיע מידי הבעל לידי האישה, ולכן אם ידו של שליח האישה אינו כיד האישה – הגירושין אינם חלים. לעומת זאת, שיטת הרמב"ם מבוססת על שיטתו שאין צורך במעשה נתינה, אלא הגירושין חלים בכל אופן שהאישה לא לקחה את הגט בעצמה. בהתאם לכך, אמנם כאשר הבעל נותן את בידיו של השליח אין מעשה נתינה, אך די בכך כדי שהגט יועבר לידי האישה ללא שהיא תיקח את הגט בעצמה, ולכן גם באופן זה היא מגורשת.