המקור בתורה

בפרשת כי תצא (דברים כג, יח) נאמר:

לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

האם מדובר באיסור עצמאי?

לפי הרמב"ם (ספר המצוות לא תעשה שנה) – אזהרה זו זהה לאזהרת "אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ לְהַזְנוֹתָהּ" (ויקרא יט, כט), ושתיהן אוסרת ביאה על פנויה ללא קידושין:

שהזהירנו שלא לבוא על אישה בלא כתובה ובלא קדושין, והוא אמרו יתעלה: 'לא תהיה קדשה מבנות ישראל'. וכבר נכפלה האזהרה בזה העניין בלשון אחר, והוא אומרו: 'אל תחלל את בתך להזנותה'.

לפי בה"ג – אלו שני איסורים נפרדים:

(קלג) אל תחלל את בתך להזנותה.

(רמט) לא תהיה קדשה.

לשיטת בה"ג – מה מחדש איסור "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה"?

לדעת הרמב"ן (דברים, שם) – האיסור מחדש אזהרה לבית דין שלא יניחו אישה שמופקרת לזנות:

והנראה בעיני בלאו הזה, כי הוא אזהרה לבית דין שלא יניחו אחת מבנות ישראל להיות יושבת בפרשת דרכים בעיניים על הדרך לזימה או שתתקן לה קובה של זונות.

לדעת היראים (סימן לד) – האיסור הוא על נישואי ישראל לשפחה:

הזהיר וציווה הקדוש ברוך הוא שלא ישא ישראל שפחה ולא תנשא בת ישראל לעבד, דכתיב בפרשת כי תצא: 'לא תהיה קדשה מבנות ישראל ולא יהיה קדש בבני ישראל'. פירוש זה דבעבד ושפחה קאמר לא ידעתי למצא בתלמוד ובמדרש, אך מתרגום של אונקלוס למדנו, שתירגם: 'לא תהא איתתא מבנות ישראל לגבר עבד, ולא יסב גבר מבני ישראל איתתא אמא.

נקודה לעיון: גדר האיסור לשיטת הרמב"ם

ממקומות שונים בדברי הרמב"ם עולות הגדרות שונות לאיסור:

מהלכות אישות(א, ד) נראה שהאיסור הוא דווקא בביאה הנעשית לשם זנות:

כל הבועל אישה לשם זנות בלא קידושין – לוקה מן התורה, מפני שבעל קדשה.

מהלכות נערה בתולה(ב, יז) נראה שהאיסור הוא דווקא בביאה על אישה המופקרת לזנות:

הניח זה בתו הבתולה מוכנת לכל מי שיבוא עליה, גורם שתימלא הארץ זימה... והמכין בתו לכך הרי קדשה ולוקה הבועל והנבעלת משום 'לא תהיה קדשה'.

מספר המצוות(שם) ומן הפתיחה להלכות אישות נראה שהאיסור הוא בכל ביאה ללא קידושין:

שלא תבעל אישה בלא כתובה וקידושין.

המפרשים (מגיד משנה אישות, שם; ריב"ש שצח; כסף משנה נערה בתולה, שם; לחם משנה מלכים ד, ד; גר"א אבן העזר כו, ח) דנו בדברי הרמב"ם ונחלקו בהבנת שיטתו.