המקור בתורה

בפרשת כי תצא ( כד, א-ד) נאמר:

כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ, וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ. וְיָצְאָה מִבֵּיתוֹ וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר... לֹא יוּכַל בַּעְלָהּ הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שִׁלְּחָהּ לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ...

הפרשייה עוסקת באיסור להחזיר את גרושתו לאחר נישואיה לאחר. אולם חז"ל (ספרי, שם) למדו מן הנאמר בתחילת הפרשייה את דיני הקידושין:

'כי יקח איש אשה ובעלה' – מלמד שהאישה נקנית בכסף...

'ובעלה' – מלמד שהאישה נקנית בבעילה...

מניין אף בשטר... תלמוד לומר: 'וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו ויצאה והיתה לאיש אחר' – מקיש הוייתה לזה ליציאתה מזה: מה יציאתה מזה בשטר, אף הוייתה לזה בשטר.

האם יש מצווה בקידושין?

לפי הרא"ש (כתובות א, יב) – אין מצווה בקידושין, וחיי אישות מותרים גם בלעדיהם:

פריה ורביה היינו קיום המצווה, ואם לקח פלגש וקיים פריה ורביה – אינו מחוייב לקדש אישה.

לפי הרמב"ם (אישות א, א-ב) – הפסוק מצווה להקדים קידושין לחיי האישות:

קודם מתן תורה היה אדם פוגע אישה בשוק, אם רצה הוא והיא לישא אותה – מכניסה לביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאישה. כיון שניתנה תורה, נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אשה – יקנה אותה תחלה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה, שנאמר: 'כי יקח איש אשה ובא אליה'. וליקוחין אלו מצות עשה של תורה הם.

·יסוד המחלוקת

לפי הרא"ש – אישות היא חלות הלכתית, והקידושין הם ההליך שהתורה קבעה ליצירת חלות זו. כשם שהתורה קבעה שחלות קניין קרקע נעשית בכסף, שטר וחזקה, כך קבעה שחלות קידושי אישה חלה נעשית בכסף, שטר וביאה. בשני המקרים אין מצווה בעצם המעשה, אלא החלות נוצרת באמצעות הפעולה שהתורה קבעה.

לפי הרמב"ם – האישות היא מציאות טבעית, הנעשית על ידי הכנסת האישה לבית האיש והייחוד עמה. כדי להרחיק מן הזנות ציוותה התורה להקדים לכך את הקידושין – מעשה המבטא את ייחוד האישה לבעלה בלבד:

ולא נמצא דרך היתר לתשמיש אלא בייחוד אישה ונשיאתה בפרהסיה, כי אילו הסתפקו לכך בייחוד בלבד, היו רוב בני אדם מביא קדשה לביתו... ויאמר שהיא אשתו. (מורה הנבוכים ג, מט)

נפקא מינה

לפי הרא"ש (שם) – ברכת האירוסין אינה ברכת המצוות אלא ברכת השבח על שהבדילנו מן העריות:

ברכה זו אינה ברכה לעשיית המצווה... וברכה זו נתקנה לתת שבח להקב"ה אשר קדשנו במצותיו והבדילנו מן העמים וציוונו לקדש אישה המותרת לנו ולא אחת מן העריות.

לפי הרמב"ם (אישות ג, כג) – ברכת האירוסין היא ברכת המצוות על מצוות הקידושין:

כל המקדש אישה... צריך לברך קודם הקידושין... ואחר כך מקדש, כדרך שמברכין קודם כל המצוות.

להרחבה: המשנה (קידושין א, א) מפרטת שלוש דרכי קידושין:

האישה נקנית בשלש דרכים... בכסף, בשטר ובביאה.

לדעת הרמב"ם (שם, ב) – שלוש הדרכים נמנות כמצווה אחת. לעומת זאת, הרס"ג (ספר המצוות י) מונה את שלוש דרכי הקידושין כשלוש מצוות נפרדות:

שהאיש מקדש את האישה בכסף ושטר וביאה, ושלוש המצוות הללו נלמדו מן הכתוב בקבלה, כאומרו: 'כי יקח איש אשה' וגו'.