יסודי התורה – סיכום כללי
מדברי הראשונים עולות שלוש תפיסות מה הן יסודי התורה:
הרמב"ם פותח את הלכות יסודי התורה ב"עיקר הגדול שהכול תלוי בו" – מציאות ה'. לדעתו, ההשגה האמתית של ה' נעשית באמצעות השכל: הכרה במציאותו ובאופן הנהגתו את העולם. מתוך הכרה זו צומחת יראת ה' ואהבתו – תחושת נוכחותו המתמדת של ה' וכמיהה לידיעתו.
הרמב"ן מציג תפיסה שונה: יסוד הכול טמון בקבלת עול מלכות שמיים – קבלת סמכותו של ה' ועבודתו. לשיטתו, על אף ריבוי הכוחות הפועלים בעולם, נצטווינו לעבוד את ה' ולהכיר באדנותו הבלעדית ובשליטתו והשגחתו על הכול. בהתאם לתפיסה זו, האמונה בהשגחה נתפסת אצלו כאחד מ"שלוש מוסדות התורה" (לשונו בדרשת תורת ה' תמימה).
הסמ"ג והסמ"ק ונראה שגם רבנו יונה מחזיקים בתפיסה דומה, אך הם מדגישים במיוחד את יסוד הביטחון. לפי תפיסתם, משמעות ההכרה בה' כאלוהינו היא התלות בו – הידיעה שיגאלנו, הביטחון שהוא מוליך אותנו בדרך טובה, ואף כאשר מתרחשת פורענות – אנו מקבלים באמונה כי "כל דעביד רחמנא לטב".
בהתאם לתפיסות השונות, משתנה גם אופי היחס אל הקב"ה:
לפי תפיסתו של הרמב"ם – כבורא עולם.
לפי תפיסתו של הרמב"ן – כמלך ואדון.
לפי תפיסתם של הסמ"ג והסמ"ק – כאב אוהב וכרועה המנהיג את צאנו.
כמובן התפיסות השונות אינן סותרות זו את זו, והיחס שלנו לקב"ה מורכב משלושתן.