"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים יח, יג)

·דברי חז"ל:

הגמרא(פסחים קיג:) לומדת מהפסוק שאסור לדרוש בחוזים בכוכבים:

מניין שאין שואלין בכלדיים? שנאמר: 'תמים תהיה עם ה' אלהיך'.

·שיטות הראשונים

oהרמב"ן (בראשית יז, א; דברים יח, יג; שכחת העשין ח) סבור שמדובר במצוות עשה – לייחד את הלב לה' ולהאמין שהוא לבדו משגיח ומנהל את העולם:

שנייחד לבבנו אליו לבדו, ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמיתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות... ולא נדרוש מהוברי שמים ולא מזולתם, ולא נבטח שיבואו דבריהם.

oהרמב"ם (עבודה זרה יא, טז) סובר שאין זו מצווה אלא הצהרה של עקרונית של התורה, לפיה כל ענייני הכישוף והאסטרולוגיה הם הבל ושקר, והאדם התמים יודע שהאמת היא עם ה' בלבד:

כל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהן... אינן אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת... אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חכמה אלא תהו והבל... ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים: 'תמים תהיה עם ה' אלהיך'.

יסוד המחלוקת

לפי הרמב"ן(דברים יח, ט), יש ממש באסטרולוגיה ובכישוף, אך התורה מצווה אותנו להידבק בה' לבדו – לפנות רק אליו ולהכיר בהשגחתו ובמלכותו. לדעתו, כדבריו בסוף פרשת בא (שמות יג, טז), עיקר האמונה הוא האמונה בהשגחת ה' על עולמו.

לעומת זאת, הרמב"ם סבור שאין ממש בכישוף ובאסטרולוגיה – כל אלו הם שקר וכזב, ולכן התורה אסרה אותם. עיקר האמונה, לשיטתו, הוא ההכרה באמת, שה' לבדו הוא בורא העולם ומנהיגו.

נקודה לעיון: "תמים תהיה" – ציווי או הבטחה?

המדרש בספרי (שופטים קעג) דורש את הפסוק באופן שונה:

'תמים תהיה עם ה' אלהיך' – אם עשית כל האמור בעניין הרי אתה תמים לה' אלהיך.

לפי מדרש זה, מדובר לא בציווי אלא בהבטחה – מי שנמנע מלפנות לאובות וידעונים, זוכה להיקרא "תמים לה'", ולזכות ליחס קרוב עם הקב"ה:

ואז תהיה עמו ולחלקו. (רש"י, שם)