"נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח, טו)

·תוכן המצווה

הרמב"ם(יסודי התורה ז, ז) כותב שהמצווה היא לשמוע לדברי הנבואה שמוסר הנביא:

אדם שהיינו יודעים בו מתחילתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו שנתעלה בהן על כל בני גילו, והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה, ואחר כך בא ועשה אות ומופת ואמר שהאל שלחו – מצוה לשמוע ממנו, שנאמר 'אליו תשמעון'.

מדברי תוספות (יבמות צ: ד"ה וליגמר; סנהדרין פט: ד"ה אליהו) עולה שהמצווה היא לשמוע לכל דברי הנביא, גם אם אינם נאמרים מפי ה' אלא מדעתו.

יסוד המחלוקת

לדעת תוספות – ה' מעניק לנביא סמכות להנהיג את העם על פי שיקול דעתו, גם ללא נבואה ישירה.

לדעת הרמב"ם – סמכות ההנהגה נתונה לחכמים, ותפקידו של הנביא הוא אך ורק למסור נבואה בשם ה'.

נקודה לעיון – העונש לעובר על דברי נביא

הפסוק ממשיך (שם, יט):

והיה האיש אשר לא ישמע אל דברי אשר ידבר בשמי, אנכי אדרש מעמו.

מפורש שהעונש ניתן למי שאינו שומע לנבואה הנאמרת בשם ה'.

·לפי הרמב"ם – העונש חל על מי שמבטל את מצוות "אליו תשמעון", כלומר: מתעלם מדברי נבואה שנאמרו בשם ה'.

לפי תוספות – יש להבחין בין שני עניינים:

המצווה – לשמוע לכל דברי הנביא, גם מדעת עצמו.

העונש – חל רק על סירוב לשמוע נבואה בשם ה'.