"לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים יב, ד)

דברי חז"ל

המדרש בספרי (ראה, סא) מביא שני פירושים לאיסור:

מנין לנותץ אבן אחת מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שעובר בלא תעשה? תלמוד לומר 'ונתצתם את מזבחותם... לא תעשון כן לה' אלהיכם'.

רבי ישמעאל אומר: מנין למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה? שנאמר 'ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' אלהיכם'.

לפי תנא קמא – הפסוק מלמד על איסור נתיצת אבן מן המקדש.

לפי רבי ישמעאל – הפסוק עוסק באיסור מחיקת שם ה'.

·מחלוקת הראשונים

הסמ"ק (מצוה קס)מביא את פירושו של רבי ישמעאל:

שלא למחוק אחד משמות של הקדוש ברוך הוא, דכתיב 'ואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן לה' אלהיכם'.

הרמב"ם (ספר המצוות לא תעשה סה) פוסק את שני הפירושים:

שהזהירנו מנתוץ ומאבד בתי עבודת האל יתעלה ומאבד ספרי הנבואה ומלמחוק השמות הנכבדים והדומה לזה.

·יסוד המחלוקת

לדעת הסמ"ק – נראה ששני הפירושים חולקים: האם האיסור נוגע לפגיעה במקדש או למחיקת שם ה'.

לדעת הרמב"ם – אין כאן מחלוקת, אלא שני היבטים של עיקרון אחד:

"שלא לאבד דברים שנקרא שמו עליהן" (פתיחה להלכות יסודי התורה)

הרמב"ן (דברים יב, ד) נוקט בגישת הרמב"ם, ואילו הרא"ם (שם)מפרש כדרכו של הסמ"ק.

נקודה לעיון – מדוע האיסור נכלל בהלכות יסודי התורה?

שלא כמצוות אחרות, הכללת האיסור בהלכות יסודי התורה דורשת עיון.

נראה שהרמב"ם רואה באיסור ביטוי לעיקרון יסוד:

חובת מתן כבוד לכל דבר ששם ה' נקרא עליו.

איסור זה דומה במהותו לאיסור חילול השם, ולכן עוסק בו הרמב"ם בסמוך לאותם עניינים בהלכות יסודי התורה.